היפה והחיים

קסמן של האגדות
היפה והחיה באנגלית
commons.wikimedia.org

מיד עם תחילתה של שנה חדשה, התלבטתי באיזה סרט שיצא בשנה החולפת אבחר כדי לסכם את השנה שעברה ולצאת לזו החדשה. הסרט הראשון שקפץ לי לראש היה "היפה והחיה" של וולט דיסני – רימייק לסרט האנימציה באותו שם שדיסני הוציאו ב-1991, שמבוסס על האגדה שהתפרסמה בצרפת של המאה ה-18. בחרתי בו לאו דווקא בגלל החשיבות שלו או איכותו יוצאת הדופן – זהו מחזמר חביב שאולי הייתי נהנית ממנו יותר לולא, בדומה לרבים אחרים, השוויתי אותו במשך כל הצפייה לסרט האנימציה המקורי המקסים (שגם עשה היסטוריה כסרט האנימציה הראשון שהיה מועמד לאוסקר). הסרט הנוכחי נופל מזה המקורי במובנים רבים. חשבתי על "היפה והחיה" כי משהו בו הדהד לי למציאות, כפי שאגדות ממשיכות להדהד זמן רב אחרי שהן נכתבות.

בפתיחה של "היפה והחיה" מכשפה מטילה כישוף על נסיך צעיר ויפה אשר מסרב לתת לה מחסה ללילה בטירה שלו בגלל כיעורה. המכשפה הופכת אותו לחיה מפלצתית ומכוערת ואת משרתיו לחפצי בית שונים. הכישוף יוסר רק אם הנסיך ילמד לאהוב ולהיות נאהב באמת. שנים רבות לאחר מכן אנו מתוודעים לבֶּל – נערה יפה המתגוררת עם אביה בכפר הסמוך. הטירה המבודדת שבה שוכנת החיה נשכחה מלב אנשי הכפר, עד שאביה של בל נקלע אליה בטעות ונאסר על ידי החיה. בל אמיצת הלב משכנעת את החיה לשחרר את אביה, ולהפוך לאסירה בטירה במקומו.

השהות של בל בטירה מאפשרת לה ולחיה להכיר זו את זה לעומק, ולצד האנושי והחומל של החיה לצאת החוצה, ואף לשחרר את בל כדי שתשוב לכפר לסייע לאביה. בינתיים בכפר, גסטון, גבר צעיר ויהיר אשר חושק בבל, מסית את אנשי הכפר כנגד החיה, ויחדיו הם יוצאים לטירה בלפידים ובקלשונים על מנת לחסל את החיה. גסטון תוקף את החיה, שמשיב מלחמה אך חס על חייו של גסטון לבקשתה של בל. גסטון לא משיב טובה ויורה בחיה בגבו לפני שהוא עצמו נופל אל מותו. החיה גוסס ומת בזרועותיה של בל, אשר רק כעת מגלה את אהבתה לחיה ומביעה אותה. כאשר המכשפה ששבה לטירה שומעת את וידוי האהבה של בל, היא משיבה את הנסיך שהיה כלוא בתוך החיה לחיים בדמותו האנושית, הכישוף מוסר מהטירה ויושביה, ובל והנסיך מתאחדים באהבתם.

מה יש באגדות שהופך אותן לעל-זמניות ולרלוונטיות תמיד? כפי שמראים ברונו בטלהיים ואחרים שכתבו על קסמן של האגדות – פעמים רבות הסיפורים והארכיטיפים שבבסיסן משקפים בעצם תהליכים ומאבקים בתוך הנפש האנושית פנימה. ברמה השטחית ביותר, המסר של הסיפור הוא "אל תסתכל בקנקן" (אף שהחיה הופך לנסיך יפה תואר ושבל היא קודם כול יפהפייה לפני היותה תולעת ספרים ונפש טובה, דבר שחותר קצת תחת המסר הזה), אבל ברמה עמוקה יותר, הסיפור מדבר על המאבקים הנצחיים המתרחשים קודם כול בתוך הנפש פנימה. לפי בטלהיים, האגדות הן כמו מראות קסמים שמשקפות היבטים שונים של העולם הפנימי שלנו, ולפיכך גם את הצעדים שעלינו לעשות כדי להתבגר.

באגדה המקורית החיה מתעקש שבל והוא יאמרו זה לזו רק את האמת. כשבל מתנדבת להיכנס מיוזמתה לטירה, היא נכנסת מרצונה למסע גילוי של צדדים נוספים בנפשה שלה – צדדים שנחזים כאפלים, אנוכיים, תוקפניים, בדומה לעליסה הנכנסת אל תוך המראה, ומוצאת שם את חולשות המין האנושי כשהיא מעמיקה בעצם אל תוך נפש הילדה שלה ומתבגרת. היופי של בל מתגלה קודם כול באומץ שלה לגלות את האמת על עצמה – על כך שלצד הצדדים המוארים, יש בנפש גם צדדים אחרים שאנו מעדיפים בדרך כלל להסתיר, ולאחר מכן גם בחמלה ובקבלה שהיא מגלה כלפי החיה המייצגת את הצדדים הללו.

האומץ להסתכל פנימה אל החיה ולחמול עליה מאפשר לבל ולחיה להפוך לאחד – לאישיות מגובשת של אדם מבוגר. לפעמים הילדה שבי, זו שמזדהה עם בל נערת הכפר, זו שעדיין קוראת את הספר שהחליפה בספריית בית הספר תוך כדי הליכה הביתה (וכמעט נדרסת), לא רוצה להרים את המבט מהספר ולראות את העולם כמו שהוא.

אז אולי אחת מ"החלטות ראש השנה" שלי היא לרוץ קצת עם הזאבים, להסכים לראות הכול, קודם כול בתוכי ואחר כך מסביבי. כל המאבקים שהסיפור מתייחס אליהם ושאנו חווים בעולם החיצוני שמסביבנו – בין האני לאחר, בין האמת לשקר, בין הידע לבורות, בין האכזריות לחמלה, בין היפה למכוער – מתרחשים קודם כול בתוכנו. אולי לכן הצדקנות היא מסוכנת כל כך – היא לא מכירה בקיומה של החיה, וטבעו של המודחק הוא בסופו של דבר להתפרץ ולהציף הכול. אולי כל דבר שאנו רואים ככיעור או כפגם בעצמנו הוא לא נורא כל כך כשהוא יוצא לאור. כך אפשר לטפל בו, ולהתבגר כבני אדם וכקהילה.

קוראים יקרים, באיזה סרט אתם בוחרים לסכם את השנה שלכם ולצאת לשנה חדשה? אשמח אם תכתבו לי.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. סרט אמיתי
    מי שהיה במלחמה מבין מה הסרט מראה
    מקום ראשון בודאי
    ולא משנה שאתם במדור פחות התלהבתם ממנו

  2. הכוונה לא היתה כמובן לבחור "סרט שנה" במובן של איכות או חשיבות – יותר מחשבות לשנה החדשה על הרלוונטיות של אגדות לחיים גם אם הסיפור "היה היה פעם בארץ רחוקה רחוקה".

  3. ניתוחים לא כמו במדורי הסרטים שכולם מעתיקים אחד מהשני

  4. מקסים! לצערי לא ראיתי סרטים השנה.
    אז אני בוחר את מכושפת -Enchanted
    הישן אך מקסים, שמראה איך להרגיש רגשות באשר הם יכול להיות דבר קסום (ככה זה כשיוצאים מסרט מצויר : )

  5. בלי יומרות ובלי תחכום: "הפרה ז'קלין" – מצחיק אופטימי ואוהב אדם. לקחתי את ההורים שלי לצפות בו וכך גם חברותיי. הרבה זמן לא יצאתי מסרט כל כך מלא חמלה, וזה האיר את העולם שבחוץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה