מה שמרשים ישראלים, מדאיג זרים

בשנים האחרונות, וביתר שאת בצל המלחמה והשלכותיה על הכלכלה הישראלית, עולה שוב ושוב שאלת הדימוי של ישראל בעיני הקהילה העסקית והפיננסית הגלובלית. בתקופות של אי-ודאות גוברת, רגישותם של משקיעים לסיכונים ולפערי מידע מתחדדת, ואיתה הצורך לאמת הבטחות טכנולוגיות בכלים אובייקטיבים. בהקשר זה, ראוי לבחון כיצד החדשנות הישראלית מתפרשת אצל משקיעים שונים, מעבר לאופן שבו היא משווקת כלפי חוץ.

בעוד שישראל מציגה את עצמה כמעצמת חדשנות, יזמים רבים מגלים שקיים פער תפיסתי עמוק בין משקיעים זרים לבין משקיעים מקומיים. בסוגיה זו מתמקד המחקר שערכתי, שהתפרסם ב Journal of Business Strategy-(מרס 2026) ובחן כיצד משקיעים ישראלים ואמריקאים מעריכים סיכון כאשר הם נחשפים לסטארט-אפ ישראלי חדשני.

המחקר התבסס על סקר בקרב 151 משקיעים מנוסים שקיבלו מידע זהה על סטארט-אפ ישראלי בתחום הבלוקצ׳יין גיימינג – זירה המאופיינת ברמות גבוהות של חדשנות לצד אי-ודאות משמעותית. המשתתפים התבקשו להעריך את רמת החדשנות, את מידת הסיכון ואת פערי המידע שמקשים על הבנת מצבה של החברה ועל הערכת סיכויי ההצלחה שלה. כלומר, לא רק האם הרעיון אטרקטיבי, אלא עד כמה ניתן לגבש הערכה מושכלת בתנאים של מידע חלקי.

הממצאים מצביעים על פער ברור: משקיעים אמריקאים דיווחו על רמות גבוהות יותר של חוסר מידע ובהתאם גם על סיכון נתפס גבוה יותר. לעומתם, משקיעים ישראלים נטו להרגיש שהם מבינים טוב יותר את ההקשר שבו פועלת החברה ולכן העריכו את הסיכון כנמוך יותר. הממצא המרכזי נוגע לאופן שבו חדשנות משפיעה על הקשר בין פער מידע לבין תחושת הסיכון. בקרב משקיעים ישראלים, חדשנות ברמה גבוהה שימשה כגורם מפצה שסיפק אופטימיות למרות אי-הוודאות והיעדר המידע; אצל משקיעים אמריקאים, התמונה הייתה הפוכה: ככל שרמת החדשנות הייתה גבוהה, היא דווקא העצימה את תחושת הסיכון שנובעת מפערי המידע.

ממצא זה מאתגר הנחה מרכזית בתאוריית האיתותים, שלפיה משקיעים מפרשים אותות באופן דומה. בפועל, משקיעים פועלים בתוך הקשרים שונים. משקיעים מקומיים נשענים על היכרות עם האקוסיסטם והקשרים הבלתי פורמליים, בעוד משקיעים זרים תלויים יותר במידע פורמלי. כאשר החדשנות גבוהה אך אינה מגובה בשקיפות מספקת, היא עלולה להיתפס כהזדמנות שקשה לאמת. במובן זה, ישראל אינה נתפסת רק כמדינה חדשנית, אלא גם ככזו שמייצרת אתגרי אימות עבור משקיעים זרים. ככל שהטכנולוגיה חדשה ומורכבת יותר, כך עולה הצורך בהוכחות ברורות ליכולת ביצוע, התאמת שוק וישימות בפועל.

המסקנה המרכזית היא שחדשנות לבדה אינה מספיקה, במיוחד מול משקיעים זרים. דווקא ככל שהחדשנות גבוהה יותר, כך גובר הצורך ללוות אותה במנגנוני אמון כגון נתונים, שקיפות והוכחות שימוש. ברמה רחבה יותר, אם ישראל רוצה להבטיח את המשך זרימת ההון זר, עליה להשלים את יתרון החדשנות בתשתיות שמפחיתות פערי מידע ומאפשרות למשקיעים להבין, להעריך ולבטוח.

בסופו של דבר, חדשנות היא לא רק יתרון אלא גם מבחן אמון. משקיע מקומי עשוי לראות בה הזדמנות, בעוד משקיע זר עשוי לראות בה מקור לאי-ודאות. לכן, הצלחה בשוק הבינלאומי תלויה לא רק ברמת החדשנות, אלא גם ביכולת להפוך אותה לשקופה, מדידה ואמינה.