מקיפאון לצמיחה

האבולוציה העסקית מגדירה את אבני הדרך שיש להשיג במשך שנות חייה של הישות העסקית על מנת לממש את הפוטנציאל הגלום בה. בכל תחנה ישנה "קפיצה קוונטית" תודעתית של בעל העסק ומוחשית של העסק עצמו. במהלך הדרך בעל העסק מבצע המרה הדרגתית של רווח מפעילות אקטיבית לרווחים מפעילות פסיבית.

אולם, המציאות מלמדת שמעט מאוד עושים את כל הדרך, ולמעשה כיום ישנם מאות אלפי עסקים תקועים בעסק של איש אחד ותקרת זכוכית אחת מעליו. ייתכן שישנן סיבות אובייקטיביות, "הכרחיות" בחלק מהמקרים, אך ניתן לזהות בבירור שהמונח "דשדוש עסקי" רלוונטי לרבים מהם. לשיטתי, דשדוש מתאר כל פעילות במהלך העסקים הרגיל שאינה תורמת להשבחת העסק, להגדלת ערכו. היא נעדרת קפיצות מדרגה משמעותיות וברגע שתפסיק להתקיים, ייעלם איתה גם מקור הפרנסה של בעל העסק.

ניתן למנות כמה סיבות לתופעה. אציין את אלו שאני נתקל בהן בתדירות גבוהה:

כל עליית מדרגה, כמו פתיחת העסק עצמו, כרוכה בהשקעה מסוימת של זמן, כסף ואנרגיה. בכל השקעה קיימת מידה מסוימת של סיכון. הפחד מהסיכון שבירידת ההשקעה לטמיון גובר על כל תרחיש אחר, וכשיש ברירה (להישאר במקום) היא נוחה יותר.

פקפוק ביכולת העצמית להביא לסוג של פריצת דרך. אמונה שלילית זו מזינה את עצמה במעגל קסמים כי היא מגשימה את עצמה בשטח ומגבירה את הפסימיות הקיימת.

שכנוע עצמי ש"אין" לנו ממש יכולת להשפיע על מצב הדברים, כי ישנם גורמים חיצוניים ש"אין" לנו שליטה עליהם. משום כך שום פעולה שנעשה לא תסייע.

מחשבה שהמצב הקיים טוב מספיק (ישנם לקוחות, ישנן הכנסות) ואין שום רצון לגדול מעבר לכך.

העיסוק של טיפול בלחצים וכיבוי שרפות מונע כל אפשרות לפנות זמן לחשיבה יוצרת ותוכניות לעתיד.

המשותף לכל הסיבות הנ"ל הוא ההתמודדות האישית בכלים מוגבלים ללא שום סיוע או עזרה ממי שיש באפשרותו להאיר צדדים לא מוכרים בעסק, ביכולות האישיות; להצביע על הסכנה המוחשית שבהתנהלות הנוכחית; לבצע עבור העסק פעולות מקדמות; ולייצר תמונה מאוזנת יותר של התחזית העסקית ומצבו הנוכחי.

המציאות הזו מסבירה, לדעתי במידה לא מבוטלת, את מצב העסקים הקטנים בישראל כפי שהנתונים מלמדים, כי היא דוחה איתנות פיננסית לטובת שבריריות, שאינה מסוגלת להתמודד עם סכנות ואיומים שמתרגשים לעיתים.

ככל שהמאמר הזה מצביע על בעיה מוסכמת, נראה כי הפתרון והמענה יכולים וצריכים להגיע ממקום שבו נקבעת מדיניות כלכלית לאומית. ואולי לא?