דמעות התנין של העצמאים

ליבי ליבי לכל העצמאים במשק שספגו מכה כלכלית על רקע מגיפת הקורונה, וזועקים מרה לסיוע פיננסי מהמדינה, לתמיכה במענקים, הלוואות, סובסידיות וכו'.

רובינו מבינים את שוועתם העולה השמיימה על שנגדע מטה לחמם ואת דרישתם לחתוך מהקופה הציבורית סכומי עתק ולפצות אותם על נזקיהם העסקיים כתוצאה מהסגר והגזירות של משרד הבריאות. כולנו מלאי אמפתיה וחמלה לנוכח כתבות מכמירות לב על עסקים שנסגרו, יזמים שפשטו רגל, עצמאים קטנים שנותרו ללא פרנסה, סיפורים שמלהיטים את דמיונם של כתבים ועיתונאים ומייצרים סקופים וסנסציות מרטיטות בתקשורת היומית.

יחד עם זאת, רוב הציבור לא מבין בכלכלה ובעסקים, ומושפע בעיקר מחצוצרות התקשורת ותיאורי הטרגדיות הכלכליות בצבעים וכותרות. בל נשכח שהתקשורת עסוקה בעיקר בייצור סקופים למטרות מסחריות, רייטינג ופרסום, ולא תמיד בעובדות ובמציאות.

אז רגע אחד. בוא נעשה קצת סדר בבלגן המתוקשר הזה. מי הם אותם עצמאים שהכנסתם נפגעה באמת? אם נחלק אותם לקבוצות לפי ענפים מובהקים נקבל ניתוח ריאליסטי יותר. להלן כמה דוגמאות:

קבוצה א

ענף המזון: סופר מרקטים, מינימרקטים, מכולות, פיצוציות וכו' – ענף זה לא נפגע כלל.

ענף שירותי תחזוקה: שרברבים, חשמלאים, טכנאים, שיפוצניקים, גננים וכו' – כל אלה המשיכו לעבוד.

ענפי הייצור והתעשייה למיניהם – המשיכו לייצר כרגיל.

ענף המוסכים והשירותים למיניהם – המשיכו לעבוד כרגיל.

בעלי נכסי הנדל"ן המסחריים ולמגורים – המשיכו לגבות שכירויות למעט גילויי גמישות קלים פה ושם.

קבוצה ב

ענף המסעדות: רוב העצמאים נאלצו לסגור.

ענף התיירות: בתי מלון, צימרים וכו' – נאלצו לסגור.

ענף השירותים האישיים: ספרים, קוסמטיקאיות, מאמני כושר, גנים פרטיים, וכו' – נאלצו להפסיק שירותים.

ענף הבידור: תיאטרון, מוזיקה, ספורטאים, בדרנים וכו' – נאלצו להפסיק שירותים.

אין בכוונתי לפרט את כל ענפי המשק. מהדוגמאות ניתן להבין שבעיקרון עצמאים בקבוצה א ודומיהם כמעט לא נפגעו, ולעומתם עצמאים מקבוצה ב ודומים להם נפגעו בסדר גודל של כשלושה חודשי הכנסות.

אם תשימו לב תראו שקבוצה ב כוללת עסקים הנתונים לתנודתיות רבה ולסיכון עסקי גם בימים רגילים ללא קורונה. מי שבוחר לעסוק בהם לוקח מראש סיכון עסקי לא קטן. ידוע ששיעור המסעדות שנסגרות מדי שנה מגיע לעשרות אחוזים. גם ענף המלונאות מגלם בתוכו סיכון עסקי גבוה, בעיקר בגלל תנודות בשיעורי התפוסה ותנועת תיירים בעונות הקיץ, ובדרך כלל בעונות הסתיו והחורף – תקופת הקורונה – יש גם כך ירידה עונתית דרסטית בתפוסה בבתי המלון, הצימרים וכו'.

ענפי השירותים האישיים אף הם עסקים בתנודתיות גבוהה, לקוחות עוזבים, מכוני כושר נסגרים, בריכות שחייה פעילות רק בקיץ, והתחרות קשה למדי. ענף הבידור הממוסד, כמו תיאטראות, סובל זה שנים מגירעונות גדולים ונתמך מסיבית על ידי הממשלה. ייתכן שסגירתם בתקופת הקורונה אפילו חסכה לא מעט הפסדים. בענף הבידור כולו יש מגוון אמנים שחלקם משתכרים מיליוני שקלים בהופעות ענק בקיסריה, בימי עצמאות ובפארקים, וחלקם עמלים יום-יום לפרנסתם בהופעות צנועות במועדונים, מתנ"סים וכדומה. ושוב, יש להדגיש שאובייקטיבית מי שבחר לפרנסתו להיות שחקן, בדרן, זמר וכו' הביא בחשבון מראש את התנודתיות והסיכונים לפרנסתו במקצועות לא-יציבים אלה.

אם נערוך ניתוח מיקרוכלכלי למבנה ההוצאות של רוב העסקים העצמאיים, עולים הממצאים האלה:

• העלות העיקרית היא שכר עבודה. למעלה ממיליון עובדים הוצאו לחל"ת על חשבון המדינה וחסכו לעסקים העצמאיים מאות מיליוני שקלים. חלק מהעסקים ניצלו את ההזדמנות להיפטר מעובדים מיותרים.
• עלויות החומרים אפסיות בעסק סגור, למשל במסעדות, בבתי מלון ובענף השירותים האישיים.
• עלויות תפעול כמו חשמל, מים, ארנונה (שבוטלה לשלושה חודשים) נחסכו אף הן בעסק סגור.
• גם הוצאות פרסום ושיווק נחסכו בתקופת הסגירה.

אם כך מה שנותר כמעמסה על גבו של עסק עצמאי הם המרכיבים הבאים:

• הוצאות שכירות, שבחלקן קוזזו במו"מ עם המשכירים.
• הוצאות המימון (ריבית שוטפת).
• הרווח התפעולי שנמנע מהעסק העצמאי.

המרכיבים הנ"ל כוסו בחלקם באמצעות המענקים השונים מקופת המדינה (בשלוש פעימות, כולל מענק לכיסוי הוצאות קבועות), דחיית תשלומים לספקים, דחיית מיסים, הלוואות בערבות המדינה ואפילו התייעלות בהוצאות, שנאמר "אין מה שמחדד את הראש כמו סכין שתלויה מעליו".

בעולם העסקים יש תנודות בכל ענף הנובעות בדרך כלל מתנודות כלכליות במשק, מאירועים ביטחוניים, משינויים בשערי חליפין, מחירי ח"ג, מיתון, צמיחה, תחרות וכדומה. איש לא יבטיח לעסקים ביטחון כלכלי ותזרים רווחים קבוע לאורך זמן, ושלושה חודשים של ירידה בהכנסות אינה בבחינת משבר שאמור לגרום לקריסה של עסק.

ברור שעסק שעומד על כרעי תרנגולת יקרוס עם כל משב רוח של משבר זמני, גם ללא הקורונה. עסקים מבוססים ומנוהלים היטב יעברו משבר כזה ללא קושי, תוך גישור פיננסי על המחסור הזמני בתזרים מזומנים.

נכון, משבר הקורונה והסגר הכלכלי אינם פשוטים וגרמו נזקים קצרי טווח לעסקים רבים, אולם כל הבכי והנהי של עצמאים ובעלי עסקים, כדוגמת ויזל מרשת "פוקס" ומוכר הפלאפל המפורסם, הפכו לטרנד אופנתי בסגנון "התלונן ככל יכולתך" וניצול הזדמנות "בימים טרופים אלה" לנגוס כמה שיותר מקופת המדינה.

אמצעי התקשורת חגגו על על המסכנוּת של בעלי העסקים והעצמאים והפציצו אותנו מדי יום בתמונות של עסקים סגורים, ראיונות בכייניים של עצמאים וסיקורי הפגנות של "דלת העם" תוך עיוות המציאות והגזמות בעומק המשבר.

מי שמנהל את עסקיו כראוי לא אמור למצוא את עצמו בהתרסקות מוחלטת מהשבתת העסק לתקופה קצרה. לעסק רווחי אמורות להישמר רזרבות פיננסיות והון עצמי המיועד לגישור פיננסי בימים קשים. ומי שלא ניהל כך את עסקיו, אולי עדיף לו שייסגר.