אס וצריח, הכרזה והכתרה

בפוסט קודם הסברתי מדוע בישראל מצליחים בברידג' ונכשלים בכדורגל. בפוסט הזה אעסוק בשחמט ובברידג'. לשמחתי הרבה, השחמט בישראל שונה מהכדורגל: עובדים יפה ומגיעים להישגים. השיא היה בשנת 2012, אז התמודד הישראלי בוריס גלפנד על אליפות העולם מול אלוף העולם ההודי וישואנתן אנאנד והפסיד אחרי מאבק שקול.

בצעירותי הייתי שחמטאי והגעתי להישגים. למשל כשחקן הפועל ירושלים הייתי שותף לזכייה בגביע המדינה, שיחקתי כמה שנים בליגה הלאומית וזכיתי באליפות הארץ לנוער במשחקי בזק (כל שחקן קיבל חמש דקות לכל המשחק).

לפני כעשר שנים שיחקתי לראשונה בחיי בתחרות ברידג', יחד עם הבן הצעיר שלי, שהיה אז בן 12. סיימנו במקום השני ומאז שנינו משחקים ברידג'. אני גם מלמד ברידג' וכידוע לכם כותב על ברידג'.

מה הדומה בין שחמט וברידג'? שניהם משחקי חשיבה. בשניהם נדרשים כישורים שכליים כמו יכולת ניתוח וזיכרון. כמובן, המשחק עוזר לשמר יכולות שכליות בגיל מבוגר ולפתח יכולות שכליות בכל גיל, יכולות שבהן אפשר להשתמש בתחומים אחרים. נוסף לכך אפשר ליהנות משני המשחקים גם כאשר משחקים אותם ברמה של מתחילים במסגרת ביתית וגם כשמשחקים אותם ברמות גבוהות.

ומה שונה? שחמט הוא משחק של שחקן יחיד. שחקן תלוי רק ביכולת שלו וביכולת של יריבו. ניתחת נכון וביצעת מהלכים נכונים ויריבך לא עשה זאת – קרוב לוודאי שתזכה במשחק.

ברידג' משחקים בזוגות. ההצלחה תלויה גם ביכולות ובידע של השותף וגם בתיאום ביניכם. מובן שההצלחה שלכם תלויה גם ביכולות של בני הזוג המתחרים בכם ובמידת התיאום ביניהם.

אבל גם אם שחקן ושותפו עשו הכול באופן אופטימלי, לא תמיד הם יצליחו. ברידג' הוא משחק הסתברותי. אתם יכולים לבחור באסטרטגיה שסיכויי ההצלחה שלה הם 90%, ולרוע מזלכם חלוקת הקלפים הספציפית נופלת ב-10% הנותרים. אתם יכולים גם לבחור בתכנית שגויה שסיכויי הצלחתה נמוכים ובכל זאת תצליחו.

שאלה מעניינת: האם מי שמצליח בשחמט מצליח גם בברידג'? מהצגת הדמיון בין שני המשחקים אתם יכולים לשער שלשחקני שחמט סיכויים רבים להצליח גם בברידג'. אבל האם הם יצליחו באותה מידה? האם אלוף שחמט בהכרח יהיה גם אלוף ברידג'?

ניתן לעובדות לדבר. שחקני שחמט רבים עברו לשחק ברידג'. הכיוון השני – שחקנים שעוזבים את הברידג' לטובת שחמט – נדיר מאוד. בישראל פגשתי שחמטאי עבר (ולפעמים גם שחמטאים פעילים) המשחקים ברידג'. חלקם שחקני ברידג' טובים ומצליחים. אזכיר רק שני שמות: ניר גרינברג ורם סופר.

ניר גרינברג, שבשנת 1976 זכה באליפות העולם לשחמט עד גיל 17, הוא שחקן ברידג' מצטיין. ניר זכה השנה באליפות ישראל לזוגות בברידג' יחד עם דן ישראלי. בעבר שיחק בנבחרת ישראל בברידג'.

רם סופר הוא שחמטאי פעיל בדרגת רב אמן בין-לאומי (הדרגה הגבוהה בעולם בשחמט). רם הוא גם רב אמן בברידג' (אל תתבלבלו, זו דרגה ישראלית מכובדת אך לא בין-לאומית ואינה דומה לדרגת רב אמן בין-לאומי לשחמט).

כשמדובר על זכייה באליפות עולם, לא רק הדמיון משפיע אלא גם השוני, לכן נדיר למצוא מישהו שזכה גם באליפות עולם כלשהי בשחמט (אישי או קבוצתי) וגם באליפות עולם בברידג' (זוגי או קבוצתי). למעשה אין אף אחד כזה. יש רק אחת כזו. הגברת שאת התמונה שלה אתם רואים בתחילת הפוסט. קוראים לה אירינה לויטינה.

אירינה לויטינה, יהודייה ילידת 1954, הייתה שחמטאית בברית המועצות. לויטינה הייתה אחת השחמטאיות הבולטות בעולם: סגנית אלופת העולם, אלופת ברית-המועצות וחברה בנבחרת הנשים של ברית-המועצות. היא זכתה שלוש פעמים במקום ראשון באולימפיאדות שחמט (האולימפיאדה היא למעשה אליפות העולם לקבוצות).

כבר בברית המועצות, שבה שחמטאי היה מקצוע מכובד ומתגמל, התחילה לויטינה להתמקד בברידג'. ברידג' נחשב בעיני השלטונות הקומוניסטיים כמשחק הנוגד את תפיסת העולם החברתית הרצויה, ולכן לא היה מקצוע מכובד.

ב-1986 הייתה לויטינה לשחקנית הברידג' הראשונה (בין גברים ונשים) מברית המועצות שזכתה בפרס בין-לאומי – ה-Alpwater Award, פרס על ביצוע יוצא דופן של יד אחת.

אחרי שהיגרה לארצות הברית, זכתה חמש פעמים באליפויות עולם בברידג' – שלוש מהן באליפויות לנבחרות נשים, אחת לזוגות נשים ואחת בקבוצות מעורבות בטרנסנשיונל בשנת 2000. לזכייה בקבוצות הטרנסנשיונל היו שותפים גם שני שחקנים ישראלים לשעבר: שמואל (סם) לב ומיגרי צור-קמפינלה.