עם לבדד ישכון

מאז שפרצה מלחמת "חרבות ברזל", המלחמה הארוכה בתולדותיה של מדינת ישראל, הפכנו למדינה מבודדת.

הבידוד מתבטא בהפסקת טיסות של חברות זרות לארץ. לא מדובר רק בנסיעות לחופשות מהנות, אלא גם בטיסות לצורך שיתופי פעולה עסקיים, מדעיים ותרבותיים והשתתפות בכנסי מחקר, אירועים בינלאומיים בתחומי התרבות ועוד.

יתרה מזאת, גם נבחרות ספורט ישראליות וקבוצות ספורט ישראליות בכירות בכדורסל, בכדורגל ובענפי ספורט אחרים מנועות מלארח נבחרות יריבות בארץ.

ומה שנכון בכל התחומים הללו, נכון גם לגבי משחקי ברידג'. במדינת ישראל מתקיימים בכל שנה שני פסטיבלי ברידג' בינלאומיים: אחד בתל אביב ואחד באילת. בשנתיים האחרונות קשה לקרוא להם בינלאומיים, משום שכמעט לא מגיעים שחקנים מחו"ל.

בעבר הגיעו הרבה שחקנים זרים, חלקם ברמה בינלאומית גבוהה, להשתתף בפסטיבלים, והגיעו גם מנהלי תחרויות זרים על מנת לנהל תחרויות בפסטיבלים בארץ. בשנתיים האחרונות כמעט אין מנהלי תחרויות זרים שמגיעים לישראל. לצערי, המחסור בשחקנים טובים מחו"ל מוריד את הרמה ואת העניין בתחרויות.

מנהל התחרויות היחיד שמקפיד להגיע מחו"ל לשני הפסטיבלים הוא מאוריציו די סאקו מאיטליה. גם בשנים הקודמות, לפחות מאז שהתחלתי להשתתף בפסטיבלים, הוא הגיע בכל שנה לנהל תחרויות בארץ. מאוריציו די סאקו הוא אוהב ישראל. כמו שחקני ברידג' רבים בחו"ל, גם הוא אחד מחבריי בפייסבוק. הוא מעלה פוסטים על ברידג' ועל נושאים אחרים, ומדי פעם הוא כותב גם פוסט אוהד על מדינת ישראל. מאוריציו די סאקו ראוי להערכה רבה על כך שגם בזמנים שאחרים חוששים להגיע למדינת ישראל הוא ממשיך להגיע.