הולכים אל הלא נודע

בשירו "הלא נודע" שר דני סנדרסון, יחד עם מזי כהן, את מה שכתוב בכותרת פוסט זה.

המשפט הזה מתאר מציאות שכולנו חווים אותה. למשל בני זוג שמתחתנים אינם יודעים: האם יתגרשו שנים ספורות אחרי כן או שרק המוות יפריד ביניהם? האם ייוולדו להם ילדים? אם ייוולדו ילדים, האם הם יהיו בריאים ומוכשרים או כאלה שיזדקקו לטיפול במשך כל חייהם?

בימי קרונה עגומים אלה מי שחלה בקורונה והחלים אינו יודע אם החלים לחלוטין או שבגלל המחלה הוא עלול לעבור השתלת ריאה, להיפגע ממחלת לב או שייפגעו תפקודים מוחיים כאלה ואחרים. ולמען האמת, לא רק מי שחלה אינו יודע – גם הרופאים המומחים ביותר אינם יודעים.

גם צעירים שזונחים משרה בטוחה בהיי-טק בשכר גבוה לטובת סטרטאפ אינם יודעים אם יבצעו את האקזיט הנכסף בעוד מספר שנים או ייכשלו לחלוטין.

יש הבדל בין הדוגמאות מבחינת השליטה של ההולכים אל הלא נודע. מי שמקים סטרטאפ יכול לבחור אם לעשות זאת או לא. גם זוג שמתחתן. אך כמעט כל חולי הקורונה לא בחרו לחלות.

גם בשלב המשחק בברידג' יש בחירה: ללכת אל הלא נודע או לא ללכת לשם.

הכוונה היא למשחק קלף בסדרה כשלא יודעים עליה מספיק: לא יודעים את החלוקה של הקלפים בין השחקנים ולא יודעים מי מחזיק בקלפים גבוהים בסדרה.

דוגמה שבה הולכים אל הלא נודע היא משחק בסדרת מיינור כשבמהלך המכרז התחרו שני הזוגות בסדרות מייג'ור. זוג אחד הכריז את סדרת

ה-♥ וזוג שני את סדרת ה-♠.

כשאתם משחקים את סדרת ה-♦ ברוב המקרים אינכם יודעים מה קורה בה – האם לאחד מהשחקנים יש שלושה קלפים ולאחד ארבעה קלפים או שלאחד השחקנים יש שישה קלפים ולאחרת קלף יחיד?

במשחק הברידג' עשויה להיות בחירה: אפשר ללכת אל הלא נודע ואפשר ללכת אל הנודע.

כשהנודע הוא טוב זו בחירה פשוטה. את זה יעשו גם שחקנים ברמה גבוהה וגם שחקנים מהשורה. השאלה המבחינה בין שחקנים מומחים ברמה גבוהה לשחקנים ברמה בינונית היא: מה אתם עושים כשהבחירה היא בין הלא נודע לבין חלופה שבה מפסידים בוודאות לקיחה או מספר לקיחות?

במקרה כזה ההבדל בין שני סוגי השחקנים חד וברור: כמעט תמיד שחקנים מהשורה יירתעו מהפסד לקיחות וילכו אל הלא נודע. בהרבה מקרים ישיגו תוצאה גרועה.

שחקנים ברמה גבוהה, לעומת זאת, כמעט תמיד יעדיפו לתת ליריבים לזכות בלקיחות – הרי הם ממילא יזכו בהן – ואז אולי הלא נודע יהפוך ליותר נודע, או לחלופין היריבים הם שיבחרו ללכת אל הלא נודע.

הפחד מהפסד הוא הטיה רגשית המשפיעה יותר על החלטות של אנשים פחות מקצוענים. אנחנו מכירים אותו גם מתחומים אחרים – הוא זה שהביא למכירה לא רציונאלית של ניירות ערך בבורסה אחרי הירידות בתחילת משבר הקורונה. המוכרים בהפסד היו אנשים פרטיים שהשקיעו קודם ולא מקצוענים בתחום ההשקעות. למותר לציין כי גם בתחום זה הולכים אל הלא נודע.