הילד המשחק

הבעיות במערכת החינוך בישראל ידועות ומוכרות לכול: הבעיה הקשה ביותר, בעיניי, היא התכנים הנלמדים בזרם החינוך העצמאי החרדי, תכנים שאינם כוללים לימודים לכישורי חיים כמו לימודי ליבה. כמו כן ציוניהם של תלמידי מערכת החינוך בישראל במבחני הישגים בין-לאומיים הינם נמוכים; הפערים בהישגים בין קבוצות חזקות כלכלית לבין קבוצות חלשות כלכלית גדולים; אין השקעה מספיקה בפריפריה ובקבוצות אוכלוסייה חלשות שלא בפריפריה; הביורוקרטיה במשרד החינוך בזבזנית ולא יעילה, ולמרבה הצער יש במערכת גם מורים ומורות שבחרו במקצוע משתי סיבות עיקריות: יולי ואוגוסט.

את מערכת בתי הספר בישראל הכרתי כתלמיד לפני כ-50 שנה ולאחר מכן כהורה לילדים, פחות מהצד המלמד. הכרתי לא מעט מערכות חינוך למבוגרים במסגרת של מכללות וארגונים שבהם לימדתי קורסים בתחום המחשבים, אבל עד השנים האחרונות, שבהן אני מלמד ברידג' בבתי ספר, הניסיון שלי בבתי הספר הסתכם בחוגי שחמט שהעברתי כתיכוניסט וכסטודנט, ובהרצאה פעם בשנה או שנתיים בכיתה שבה למדו ילדיי.

במאמר הראשון שלי בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה, אני בוחר להזכיר דווקא את הפן האופטימי של מערכת החינוך, פן שבו נתקלתי כשהתחלתי ללמד.

במהלך עבודתי המצומצמת בהיקפה במערכת החינוך ראיתי לא מעט אנשים המעשירים את התלמידים, פותחים בפניהם עולמות חדשים, עוזרים להם לפתח את היכולות והכישורים שלהם וגם מתייחסים אל התלמידים עצמם מעבר להיבט הלימודי. וכך בדיוק גם אני מנסה לעשות. למזלי, לימוד משחק בכלל, וברידג' בפרט, הוא נקודת התחלה טובה המאפשרת לילדים לפתח מגוון של כישורים.

המשחק והיצירה – ההיסטוריון ההולנדי החשוב יוהאן הויזינחה (1872–1945) נחשב לאחד מגדולי ההיסטוריונים במאה ה-20. הויזינחה כתב את הספר "האדם המשחק", שכותרת מאמר זה היא פרפראזה עליו. בספר "האדם המשחק" טוען הויזינחה שהתרבות והיצירה נשענות על יסודות משחקיים. כך, למשל, הוא טוען ששירה התפתחה ממשחקי מילים ומשחקי חריזה. פירוש המילה האנגלית Play הוא כפול: גם לשחק וגם לנגן. עדות תומכת לטענות שלו שגם מוזיקה התחילה ממשחקים. על פי ויקיפדיה, בימינו, בעידן המחשבים, הרעיון שהמשחק והתרבות שלובים זה בזה נראה כברור. בתקופה שהויזינחה כתב את הספר זה היה הרבה פחות ברור.

ילדים – ההנאה שבמשחק מאפשרת זרימה ויצירתיות. גם מבוגרים וגם ילדים נהנים מהמשחק. מרבית תלמידי הברידג' בכל הגילים נהנים לשחק, אבל ילדים נהנים יותר והם גם יצירתיים יותר. כשאני מלמד ילדים ברידג' הם יותר משחקים ופחות לומדים. בכל שיעור הם לומדים משהו חדש אבל בעיקר משחקים. במשך השיעורים נוספים חוקי משחק וכללים שהם לא הכירו קודם. המשחק הפשוט, לכאורה, הופך בהדרגה למעניין יותר ולמורכב יותר.

כבר בשיעור הראשון, עם ידע אפסי, הם מקבלים בעיה לפתרון. לא מעטים פותרים אותה באמצעות היגיון. על מנת לפתור את הבעיה הם גם צריכים להבין את מעט כללי המשחק שנלמדו בשיעור.

לבעיה יש שני פתרונות. מהר מאוד מתברר שאחד מהם הוא פתרון נכון. השני הוא פתרון נכון, אם מתקיים תנאי נוסף.

הבעיה הזאת והפתרון שלה, עם שינויים כאלה ואחרים, ימשיכו ללוות את התלמידים גם בשיעורים הבאים.

בעיה זו מהווה בסיס לכמה מעקרונות ההכרזה והמשחק, שהמימוש שלהם יהפוך למעט מורכב יותר כאשר יתווספו מושגים וחוקים, למשל: המושג "שליט" והאפשרות לחיתוך באמצעות קלף שליט.

כמו שעל פי הויזינחה אנשים ששיחקו במשחקי מילים יצרו שירים, כך גם הילדים הלומדים ברידג' מקבלים כר נרחב לביטוי היצירתיות שלהם.

כאשר נהנים, נפתחים ללימוד של דברים נוספים, לא פחות חשובים מברידג'. הילדים לומדים בהדרגה איך לתקשר זה עם זה (ברידג' הוא משחק זוגות). הם לומדים את העיקרון הבסיסי ביותר של ברידג': Trust Your Partner, שבעתיד יוכלו להשתמש בו במגוון רחב של שיתופי פעולה בתחומים אחרים. הם לומדים לכבד גם את היריבים.

הם מפתחים את החשיבה הלוגית שלהם ולומדים איך מקבלים החלטות בתנאי אי-ודאות. היות שברידג' הוא משחק המבוסס גם על סטטיסטיקה, הם לומדים באופן עקיף מושגי יסוד בסטטיסטיקה כמו הסתברות והסתברות מותנית.

יש גם מקרים שבהם מתחברים לילד מעבר לברידג', והמורה הוא מעין מנטור המסייע לו למצוא את דרכו גם בהקשרים רחבים יותר מהמשחק עצמו.

התמורה האמיתית היא לאו דווקא התמורה הכספית. הפרס שמקבל המורה עשוי להיות הורה שמודה לו על פתיחת עולם חדש בפני הילד או ילד המספר שלימד את הוריו או את אחיו וחבריו לשחק והוא משחק איתם בבית. התמורה יכולה להיות גם זוג ילדים או זוגות ילדים המפתחים את כישוריהם בברידג' מעבר למה שלמדו בבית הספר, ומשחקים בתחרויות ברידג'. לפעמים ילדים כאלה גם מגיעים להישגים יוצאי דופן, או אז הסיפוק רב הן למורה והן לילדים.