מפגש עם רוחו של עורב

תערוכתה של מלני דניאל בגלריה שלוש
גלריה שלוש צילום: יונתן קורפל

מלני דניאל, ציירת וירטואוזית עטורת פרסים שהציגה בתערוכות רבות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם, הגיעה לכאן מקנדה לפני כ-18 שנים. היא נטעה כאן שורשים, למדה כאן אמנות, ומהסטודיו שלה כאן היא חוזרת ומפתיעה בסדרת ציורים חדשה – "עורב והנשארים מאחור" – החושפת אותה באופן מובהק אף יותר מבעבר כמספרת סיפורים, והפעם מיתיים.

העורב המשמש ציר מרכזי בציוריה בתערוכה זו הוא חיה מיתית המאופיינת בדואליות. סוג של יצור שבין חיה לאדם, שבין חיה לאל. גיבור תרבות נערץ ובורא, ובו בזמן פרובוקטור, תככן, שקרן, חצוף, המשנה את צורתו כאוות נפשו כדי לממש את מזימותיו ואת תשוקותיו. מדובר ללא ספק בסמל תרבות בעל יכולות אדירות, המספק השראה לפנטזיות, לחלומות ולדמיון. על פי סיפורי המיתולוגיה של השבטים בצפון מערב קנדה (שבטי היידה, קווקיוטל ואחרים), הוא  ניחן בכוחות של רבייה, שגשוג והמשך מחזוריות החיים. העורב הוא שדאג להמשך השושלת של האנשים הראשונים, שהיו זכרים בלבד, באמצעות מציאת יצורים נשיים עבורם. בכך הביא להתרבות בני האנוש ולצמיחתם של דורות חדשים. זהו סיפר מיתי שסופר מזה דורות בשבטי צפון מערב קנדה ויש בו משמעויות רבות של אהבה ותקווה. פעמים הופיע העורב על ראשי עמודי טוטם מעץ, ולעתים על גבי מסיכות עץ מגולפות שבהן השתמשו בני השבטים בטקסי החורף. עמודי הטוטם סיפרו את הסיפורים של השבט ואת ההיסטוריה שלו – אירועים מחיי היום-יום וגם אגדות שנרקמו בשבט והועברו מדור לדור – ובכך ביטאו את הקשר בין דורות קודמים לבין אלו הבאים.

הציורים בתערוכה מצביעים על דיאלוג מרתק בין מספר מקורות תרבותיים הנארגים ומשתרגים זה בזה. בצד זיכרונות ילדות המבוססים על מיתוסים ועל סמלים תרבותיים של שבטי צפון מערב אמריקה, שואבת דניאל אלמנטים ממורשת העבר הקדומה של משפחתה שמקורה בתרבות ילידית-אבוריג'ינית באוסטרליה, וכן מושפעת מההוויה המקומית ומהאור הארץ ישראלי.

התוצאה היא חגיגה מלאת קסם וצבעים אופטימיים. ציורי טבע מוארים, אניגמטיים, של נופים מעולם ילדי עליז, עמוסים יערות ובעלי חיים. עולם שלא נוכחים בו כמעט בני אדם, או שנוכחותם בו מוסווית. עולם המחויב בדרך זו או אחרת לזיכרונות ילדות ולסיפורים שבטיים, המחביא בקרבו בעלי חיים מיתיים נוספים מלבד העורב, כמו ארנב, דוב ויתוש. מעל לחגיגה הצבעונית והצורנית הזו מוסיפה דניאל נקודות וקווים בצבעים זוהרים. אלו מזכירים עיטורים האופייניים לציורי ילדים, אך גם אלמנטים קישוטיים של טקסטיל וציורים המצויים באמנות האבוריג'ינית.

דניאל מגלה זיקה עמוקה לתרבות השבטית הקשורה לביוגרפיה האישית והמשפחתית שלה, ומנסה  לטוות בעבודותיה סוג של קשר בין פרימיטיביזם לאמנות מודרנית. למרות דמיון צורני מסוים בין אובייקטים שבטיים לבין האובייקטים המופיעים בציוריה, רב גם השוני. האובייקטים של התרבויות השבטיות נוצרו על ידי אמנים שבטיים מומחים, שהשתמשו במערכת של צורות שהיו מוסכמות במשך דורות, ונשאו משמעויות קולקטיביות וקודים מדויקים עבור החברה הפרימיטיבית כולה. דניאל, לעומת זאת, מנכסת לעצמה מיתוסים ויוצרת תמהיל אישי של עולם חדש – ספק טבעי, ספק פנטסטי – שיש לו משמעויות חדשות, אניגמטיות.

ציוריה של דניאל אינם נראים כאילו נוצרו בהיידה או בקווקיוטל המסתוריים, ואף לא בשבט אבוריג'יני. היא מנצלת את מקורותיה בדרכים רבות ושונות, ומצליחה לגשר בין פערים תרבותיים רחבים, בין פרימיטיביזם ובין האמנות המודרנית. והתוצר הסופי – סיפורים מיתיים חדשים הנובעים מעולמה האישי, המצוי בעולם האמנות המערבית.

גלריה שלוש תל אביב 16.1.14–15.2.14

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

  1. הכתבה על התערוכה מעניינת ביותר.
    מגרה את הקורא לרוץ ולראות את התערוכה – וכך אעשה. מצפים להמלצות נוספות

  2. כתבה מרשימה עד מאד. חבל שלא מלווה אותה ולו ציור אחד, כדי שנוכל לשפוט ממראה עיניים. אולי חשוב יותר מתמונת חזית גלריה שלוש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מי ישלם את מחיר?

בעקבות הימלטות האסירים ולקראת התייעלות מערכתית