משהו אחר במוזיאון תל-אביב לאמנות

בימים אלה מוצגת במוזיאון תל-אביב לאומנות תערוכה בינלאומית חדשה ומיוחדת: "סוף היום: מאה שנים לתנועת האובייקטיביות החדשה", המציינת מאה שנים להולדת תנועת "האובייקטיביות החדשה". זהו זרם אומנותי שצמח בגרמניה בשנות העשרים של המאה הקודמת, בתקופת רפובליקת ויימר, והציג מבט מפוכח על המציאות הקודרת בגרמניה בשנים הקשות שבין שתי מלחמות העולם.

התערוכה הוצגה לראשונה במנהיים, גרמניה, בשנת 1925, וכללה יותר ממאה יצירות של אומנים וביניהם ג'ורג' גרוס, אוטו דיקס, כריסטיאן שאד, ואומניות פורצות דרך כמו מארי-לואיז פון-מוטסיצקי. ביצירותיהם ביקשו האומנים הגרמנים לחשוף ולהציג את המציאות כמו שהיא, ויתרה מזו, להבליט את ההשלכות הנוראיות של מלחמת העולם הראשונה על החברה הגרמנית. עם זאת, הם נמנעו מביטויים רגשיים מופשטים של נפש הצייר על הבד, והעדיפו דיוקנאות חדים ואטומים שאינם מחמיאים לאדם המצויר – כאלה המדגישים את האדם כחפץ מנוכר.

התערוכה המוצגת כיום במוזיאון תל-אביב התאפשרה הודות לנדיבותו של האספן הגרמני יאן פישר, שהעמיד לרשות המוזיאון מעל למאה יצירות מהאוסף האישי שלו. כמו כן בתערוכה מוצגות גם יצירות של אומנים נוספים שהתקבלו ממקורות אחרים.

ייחודה של התערוכה אינו טמון רק בהיות היצירות מסמך היסטורי המשקף תקופה, אלא גם בדרך הצגתן באופן שונה וחריג. במקום הצגת היצירות לפי אומנים, התערוכה מאורגנת בתחנות ביומו של "אומן דמיוני". כל תחנה מוצגת בחדר נפרד ובו יצירות של אומנים שונים. המבקר בתערוכה, המתהלך בין החללים, נחשף לשגרת יומו של "האומן הדמיוני": לפנות בוקר בבית האומן, משם אל הסטודיו, יציאה לרחוב שבו שוררת אווירה מתוחה, משם לביקור בתיאטרון האוונגרדי, ולבסוף בילוי בבר מחתרתי בשעות הלילה המאוחרות.

כדי להבין את המסרים והרעיונות ולהעמיק את החוויה, מצוידים המבקרים בתערוכה במערכת קולית המלווה את המעבר בין התחנות בסיפור קולי דמיוני המשלב מחשבות, אמירות והערות של אומני התקופה, אך אלה אינם הסברים טכניים או אומנותיים ממש על היצירה. כדי להפיק את המרב מהתערוכה, על המבקר להיות מרוכז וקשוב ולהקדיש לה את הזמן הנדרש. מוצעים גם סיורים מודרכים.

"סוף היום" היא תערוכה מיוחדת, פוקחת עיניים ומעוררת מחשבה באשר לאירועים קשים שקרו במקום אחר ובזמן עבר, אך גם במבט קדימה.

אוצר התערוכה: ד"ר נעם גל.

התערוכה תוצג במוזיאון עד 23.5.2026.