היהודי הנודד: גלגוליו של שלום סבא, אמן ישראלי

"שלום סבא: לגופם של דברים" במוזיאון תל אביב
הגז - שלום סבא צילום: יגאל פרדו

תערוכה חדשה, רטרוספקטיבית, נפתחה בימים אלו במוזיאון תל אביב לאמנות לאמן הישראלי שלום זיגפריד סֶבָּא (1897–1975). דמות יוצאת דופן. נולד בגרמניה ב-1897 והגיע לישראל ב-1936, לאחר עליית הנאצים לשלטון. תחילה פעל זמן מה בשוויץ ובשוודיה ואז הגיע לארצנו. הוא שב לגרמניה ב-1967 ונפטר שם ב-1975.

בתערוכה למעלה מ-200 עבודות והיא מציגה בפנינו מגוון רחב של יצירותיו באופן כרונולוגי, ובהן גם עבודות שטרם נחשפו לציבור הרחב בישראל. במרכז התערוכה עשייתו הרב-תחומית הייחודית של סבא. הוא צייר דיוקנאות ועיצב תפאורות עוד בברלין של שנות ה-20, במאה הקודמת. ניתן לראות בתערוכה עבודות בהשפעת האקספרסיוניזם הגרמני של תחילת המאה ה-20, ככל הנראה השפעות ממקס בקמן (1884–1950), אמן אקספרסיוניסטי גרמני, שצייר בסגנון אישי ומעוות, דרך עבודות גראפיות בהשפעת קוביזם ממותן ועד עבודות בהשפעת האמנות הכנענית בישראל.

אמנותו של שלום סבא, המוכר בארץ בעיקר כצייר, הייתה רחבת יריעה. בתערוכה הנוכחית מוצג מגוון רחב ומקיף מעבודותיו, החל מעבודות חריטה ומלאכת מתכת, צילום ופעילות בסדנת צילום שבה לימד תלמידים, דרך עבודות רישום, ציור, ציורי קיר, עבודות חוץ שתכנן עבור המרחב הציבורי בשיתוף עם אדריכלים וכלה בעיצוב תפאורות בתיאטרון הבימה ובאופרה, צילום ואיור ספרים ישראלים, ציור נופים ודיוקנאות עצמיים וכן דיוקנאות של חברים, ציורים בנושאים מן התנ"ך, כתיבת מאמרים בנושא עיצוב חלל בימה בתיאטרון ובאופרה, כולל תפאורה ותלבושות, קירות פסיפס, עבודות מונומנטאליות במרחב הציבורי בנושאים תנ"כיים, ובאחרית ימיו עבודות קולאז' גדולות וקטנות. יש הרואים בו את אחד האמנים הטרום-כנעניים הבולטים באותן שנים.

לאחר שנים של עשייה מגוונת ושלוש תערוכות במוזיאון תל אביב לאמנות (1945, 1955, 1961) מצא עצמו סבא, שלא השתייך לתנועה או קבוצה אמנותית מקומית כלשהי, נדחק החוצה לשוליים האמנותיים עקב התפשטות מגמת ההפשטה הלירית של "אופקים חדשים", שרווחה אז בארץ והוא התנגד לה נחרצות. הוא קרא תיגר כנגד "אופקים חדשים" בסירובו לוותר על האובייקט.

ב-1967, 30 שנה לאחר הגעתו לישראל, כשהוא כבר בן 70, עזב להופהיים שבמערב גרמניה, עיר ליד פרנקפורט, וזאת עקב הזמנתה של הנרייטה קפלן, בעלת גלריה לאמנות, שהזמינה אותו לגור עמה בגרמניה אחרי ביקורה כאן בארץ באותה תקופה. הוא אף נישא לה בשנה זו. בהופהיים המשיך ליצור אמנות עד יום מותו, ויצר בעיקר קולאז'ים, תחילה גדולים ולאחר מכן בממדים קטנים.

כ-30 שנה לאחר תערוכתו במשכן האמנות בעין חרוד ובמוזיאון הפתוח בתפן ב-1994, שאצרו גליה בר אור וגדעון עפרת, שב מוזיאון תל אביב לאמנות להציגו לציבור בישראל במלוא הדרו בתערוכה מקיפה המוקירה ומחבקת את האמן ואת עשייתו האמנותית.

קצרה יריעה זו מלפרוש את מכלול יצירתו הענפה, העשירה והמגוונת, אולם קשה לי שלא להתייחס בקצרה לשני ציורים של סבא שמאז ומעולם הייתה להם פינה חמה בלבי. לשניהם כאחד חשיבות רבה במסורת הציור הישראלית.

הראשון הוא הציור "הגז" (1947), צבעי שמן על פרספקס, אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות, שזכה בפרס דיזנגוף בשנת 1952. הציור נחשב לאחת היצירות הבולטות והחשובות ביותר בתולדות האמנות הישראלית. בציור ניתן לראות גוזז בתהליך של גזיזת צמר של כבשה, פעילות המתרחשת ככל הנראה במעין מבנה של צריף עץ. הוא עומד מאחורי מן שולחן שעליו מוצמדת הכבשה בחוזקה כשאין באפשרותה לזוז. הגוזז מתואר כאדם כהה עור, ללא תווי פנים. על ראשו כובע רחב שוליים, והוא עומד ורוכן מעל הכבשה. בידו האחת הוא אוחז בה בחוזקה ובאחרת הוא גוזז את צמרה במספרי גז מיוחדים. על פניו נדמה כי הגוזז מפעיל כוח רב על הכבשה, בעוד שהיא מתנגדת לו ואולי אפילו נאבקת בו, אבל הגוזז לא מרפה ממנה.

מבנה הציור מעניין מאוד. מצד אחד הוא בנוי מצורות גיאומטריות, קוביסטיות, שיש בהן נוקשות מה. מצד שני ניכר תהליך של שבירת הצורות הגיאומטריות של הצמר על ידי מוטיב עיטורי כלשהו המסתלסל בו ברכות. השימוש בקוביזם מתון, כמו מעצים את המונומנטאליות של הדמויות: הגוזז והכבשה.

גדעון עפרת כתב על הציור כי הגוזז בסצנה זו, שבה הכבשה שרועה בחוסר אונים בקדמת הציור ומעליה הגוזז הרוכן מעליה עם מספריו, כמו בא לשחוט וסכין שחיטה בידו. כל זה מתחבר מבחינתו לאותה התקופה, שבה עסק סבא בנושאים תנ"כיים ובהם עקידת יצחק. צבעוניות הציור במגוון צבעים חמים יוצרת לדעתו אסוציאציה של אדמה ושמש קופחת המייצגים את הארכיטיפ הארצישראלי בדימוי אסוציאטיבי של קשר שורשי אל האדמה.

"הגז" של סבא שאב ככל הנראה השראה מן האמנות הכנענית. בעבודה זו הוא מחבר בין תפיסה כנענית על הקשר הפולחני בין אדם לאדמה ולחקלאות לבין התפיסה של "היהודי החדש". ככל הידוע סבא יצר את הציור בעקבות מפגשו עם הפסל יצחק דנציגר ועם האמן מרדכי גומפל בשדה נחום.

בציור אחר, "הרועה הצעיר" (1946, שגרסה נוספת לו נעשתה בשנת 1960), מופיע רועה צאן המחזיק ביד טלה. הציור משתלב עם "הרועה הנאמן" הנפוץ בתרבות האזור, שדמותו מונצחת בתבליטים מסופוטמיים ובדתות מונותיאיסטיות (משה רבנו, ישו). ציורים אלו נעשו בהשראת ביקוריו התכופים בקיבוץ אפיקים, שם התגורר ידידו הצייר ליאו רוט.

לסיכום, התערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות ישראלית של האמן שלום סבא היא תערוכה רטרוספקטיבית מעניינת של אמן יהודי, ישראלי, שחי כאן בינינו 31 שנים ותרם לשיח האמנותי של המילייה האמנותי בארץ. אמן צנוע וענו שמצא את סיפוקו בתהליך היצירה עצמו. אף שנדחק החוצה לשוליים האמנותיים עקב מגמת ההפשטה הלירית שרווחה אז בארץ, הוא השאיר כאן מורשת ענפה של יצירות אמנות ואוהדים רבים בקרב אספני אמנות רבים וקהל אוהדים נלהב. לכן זכה להנצחה מחבקת ומיוחדת בתערוכה מקפת זו. חיבוק אמנותי גדול לאמן מוערך.

אוצרת: נעמה בר אור

עוזרת אוצרת: עדנה קוקי

פתיחה: 20.12.2023

עד : 29.4.2024

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

10 תגובות

  1. סוף סוף מתחילים לחזור לשפיות. משהו קצת לנשמה, בתקופה כל כך איומה.

  2. הייתי בתערוכה. אהבתי. דווקא שאין שיקים, ואין בומבסטיות.

  3. תודה על המאמר המעניין! לא הכרנו את האמן לפני ועשית לנו חשק ללכת לראות את שאר היצירות.

  4. מאמרים בנושאים כאלה מסמנים התחלת חזרה לחיים נורמליים.

  5. אז איך זה שמעולם לא שמענו או קראנו עליו בשום אתר או עיתון?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

הפתעה צרפתית

הבחירות בצרפת: ניצחון מפלגות השמאל וכישלון הימין

דילוג לתוכן