אומנות הציור – לאן?

נהוג לחשוב שבגלל המצאת הצילום, הציור הריאליסטי או ההיפר-ריאליסטי – שמנסה לצייר טבע ועצמים שייראו מציאותיים ואמיתיים ככל האפשר – איבד את סיבת קיומו, ולכן כבר לא רלוונטי. הלך רוח זה גרם לירידת קרנה של האומנות הריאליסטית ולעלייתם של סגנונות ציור אחרים – מופשטים ברובם, שלא מנסים להיות מציאותיים, ובביטויָם הגרוע ביותר הם לא יותר מקשקושים עם יומרה אומנותית. במאמר זה אני רוצה לטעון שלמרות המצאת הצילום, הציור הריאליסטי או ההיפר-ריאליסטי עדיין רלוונטי ועדיין יכול להפיק את האומנות המשובחת ביותר.

תחום שבו הציור הריאליסטי עדיין נפוץ ושולט ביד רמה הוא האיור המדעי או האיור של ספרי עיון, במיוחד ספרים בנושא מדעי הטבע והפלאונטולוגיה (חקר היצורים הפרה-היסטוריים, כמו דינוזאורים). איורים מדעיים מלווים לרוב טקסטים מדעיים, אנציקלופדיות או ספרי עיון, ובכל הנוגע למדעי הטבע – מציגים בעלי חיים או צמחים בצורה המדויקת והנקייה ביותר, בלי בעיות של תאורה (אור וצל), אבק, לכלוך, פגמים מזדמנים וחוסר פוקוס. איור טוב של בעל חיים יכול לייצג אותו בצורתו האידיאלית, הטובה והמרשימה ביותר. אין חולק על כך שצילום טבע ובעלי חיים נפוץ מאוד כיום ויש צילומי טבע מרהיבים, אבל עדיין צילום בתנאי שדה תלוי בתנאים בשטח ובבעל החיים המצולם – ולרוב שילוב זה יוצר תמונה שהיא פחות מאידיאלית (גם הצילומים המרשימים ביותר של בעלי חיים הם למעשה הבודדים שנבחרים מתוך מאות תמונות שמצלם הצלם); לעומת זאת, הציור תלוי רק בדבר אחד: בצייר – בדמיונו ובכישרונו.

תחום שבו צילום לא יכול להתחרות בציור או באיור הריאליסטיים הוא אומנות פלאונטולוגית, שמנסה לשחזר את הטבע ובעלי החיים כפי שהיו בעבר – מיליוני שנים לפני התפתחות האדם. הצילום, על כל יתרונותיו, כבול להווה. צילום לא יכול לצלם את העבר, לא יכול לצלם את העתיד, אלא רק את העכשיו. לכן כשרוצים להפיק תמונה של דינוזאור וכיצד נראה כשהיה בחיים, אין ברירה אלא לפנות למאייר פלאונטולוגי – אומן שרגלו האחת נטועה במדעי האנטומיה והזואולוגיה, ורגלו השנייה נטועה בטכניקת ציור עילאית וריאליסטית. התובנות שמתקבלות מחקר המאובנים בידי מדענים ביחד עם כישרונו של האומן, יוצרים שִחזורים מדהימים של דינוזאורים. הדיון הזה תקף גם לגבי מיניאטורות (דגמים קטנים) של דינוזאורים שנעים בין צעצועים ועד לפסלונים באיכות גבוהה מאוד.

אבל הציור הריאליסטי לא מוגבל רק לאיורי דינוזאורים ואומנות פלאונטולוגית. אם נמשיך את המוטיב שהצילום כבול לעכשיו, הציור הריאליסטי יכול לשחזר אירועים שקרו בעבר (קרבות היסטוריים הוא נושא פופולרי) וכן לדמיין אירועים שיקרו בעתיד (כגון לצייר עיר עתידנית, ספינות חלל ענקיות וכו').

יתרה מכך, בעוד הצילום כבול למציאות – לא כך הציור. האומן חופשי לדמיין ולצייר כל מה שדמיונו מאפשר לו. הוא יכול לצייר חייזרים, דרקונים, קרבות בחלל, טירות על איים מרחפים, מכשפים, רובוטים ענקיים ואפילו סצנות סוריאליסטיות (כן, של סגנון הציור הסוריאליסטי) כאילו הם אמיתיים וקיימים במציאות. בפרט, הציור הריאליסטי יכול לתאר סצנות פנטזיה רבות: החל מאביר הנלחם בדרקון, עבור באלפים וגמדים מהלגנדריום של טולקין, וכלה בסצנות עתידניות שבהן (למשל) רובוטים יורים לייזרים אחד על השני. בהקשר זה, תחום של ציור ריאליסטי שזוכה לפופולריות (בעיקר באינטרנט) הוא "אומנות מעריצים": ציור של דמויות מספרי קומיקס וסרטי קולנוע (ובפרט סרטי קולנוע המהווים עיבוד "לייב אקשן" לסיפור קומיקס, כמו "באטמן") בסגנון ריאליסטי, הן בתמונות בסגנון פוסטר והן בסצנות פעולה שונות. למעט הבעיה של זכויות יוצרים, הציורים שנוצרים בסגנון זה יפים ומרשימים, ובעלי הזכויות נוטים להעלים עין ולא לתבוע את היוצרים החובבים כל עוד זה נעשה לשם התחביב ולא לשם רווח מסחרי.

נסכם: אומנם ציור ריאליסטי לא יכול להתחרות לרוב בצילום כאשר מדובר בנושאים שגרתיים כגון ציור פרחים באגרטל או קערת פירות, אבל למה לצייר אגרטל פרחים וקערת פירות למעט בשביל אימון ולימוד טכניקה? בנושאים משעממים, ציור ריאליסטי כנראה לא יביא ערך מוסף לעומת צילום. אבל בעוד הצילום כבול למציאות ולעכשיו, הציור הריאליסטי חופשי מכל מגבלה למעט שתיים – דמיונו של האומן וכישרונו הטכני. האומן יכול לצייר דינוזאורים, כולל בסצנות פעולה גדולות מהחיים (אני עדיין מחפש את השחזור האולטימטיבי של קרב בין טריצרטופס לטירנוזאורוס); הוא יכול לצייר בעלי חיים בצורתם האידיאלית בסצנות שקשה לצלם בטבע; הוא יכול לצייר סצנות מההיסטוריה (קרב אבירים) או העתיד (עיר אוטופית/דיסטופית עם מגדלי ענק על מאדים, ומעליה ספינות חלל המוטסות בידי חייזרים); הוא יכול לצייר ציורי פנטזיה; והוא יכול לצייר ציורים (סו)ריאליסטיים המציגים בצורה מציאותית מציאות שאיננה מציאותית וקוראת תיגר על המוסכמות המנטליות שלנו.

לדעתי, ציורים כאלה, שבהם יש שילוב של דמיון יצירתי וכישרון טכני עילאי, עולים בהרבה על יצירות אומנות מודרנית מופשטות או ריאליסטיות למחצה (כלומר, יש ניסיון לצייר אובייקטים אמיתיים, אבל באיכות וריאליזם נמוכים) עם יומרה אומנותית או אומנות קונספטואלית (שלדעתי מתמקדת יותר בפרובוקציה מאשר באומנות). הדיון לעיל תקף גם לגבי פיסול ואומנות תלת-ממדית. פסל של דינוזאור שנראה מציאותי ועשוי כהלכה מרשים בהרבה מפסל מופשט שמורכב מגיבוב חתיכות מתכת מעוצבות שמרותכות אחת לשנייה באופן שנראה אקראי.

לכן, מאחר שבאומנות אוהבים לפרסם מניפסטים, הרי לכם סיכום המניפסט הזה: יש לחזור לאומנות הריאליסטית וההיפר-ריאליסטית, ולצייר נושאים מעניינים, דינמיים, מקוריים, דמיוניים ויצירתיים בצורה שנראית מציאותית וגדולה מהחיים. שילוב בין דמיון לטכניקה עילאית יניב אומנות משובחת, שלדעתי תזכה להערכה רבה וגם להצלחה מסחרית (גם אומנים צריכים לאכול ולשלם חשבון חשמל).