בביקורי האחרון באמסטרדם ביקרתי פעם נוספת במוזיאון קובר"א (CoBrA) לאמנות מודרנית, מוזיאון קטן ומקסים שמעולם לא אכזב אותי. בימים אלה מוצגת במוזיאון זה תערוכה חדשה מאוסף הליבה של מוזיאון סולומון ר' גוגנהיים בניו יורק, המתמקדת בזיקות ובהקשרים בין אמנים הנמנים עם האקספרסיוניזם המופשט האמריקני, שלימים כונו "אסכולת ניו יורק", ובין אמני קבוצת קובר"א, קבוצת אמנים אירופים שפעלה באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה.
התערוכה נושאת את הכותרת: "מופשט בין-לאומי 1949–1960". היא כוללת 51 יצירות של 44 ציירים ופסלים שעבודותיהם מסווגות כאמנות מופשטת מאמצע המאה העשרים, והם הובאו לאמסטרדם באופן מיוחד לצורך תערוכה זו. רבות מהיצירות נרכשו עוד בשנות החמישים של המאה העשרים על ידי ג'יימס ג'ונסון סוויני, המנהל האגדי של מוזיאון הגוגנהיים, ונכללו בתערוכה מקיפה שנערכה ב-1959 בניו יורק, תערוכה שחנכה את בניין פרנק לויד רייט.
שיתוף הפעולה בין שני המוזיאונים – גוגנהיים וקובר"א – נוצר בהשראת החיפוש אחר "אמנות מסוג אחר" (Art of Another kind) שלאחר המלחמה. התערוכה היא חגיגה של ממש ופורשת עבודות מרתקות של אמנים משתי הקבוצות שהיו חלוצים ופורצי דרך והרחיבו והעשירו את גבולות האמנות שלאחר המלחמה תוך יצירת הצטלבויות של הפריה אמנותית.
למעשה התערוכה במוזיאון קובר"א היא תערוכת המשך לתערוכה שנערכה במוזיאון גוגנהיים בניו יורק ב-2012, ושתיהן מתמקדות בשנים 1949–1960. בעשור זה ניתן לראות התפתחויות רדיקליות חדשות בשדה האמנות הן בארצות הברית והן באירופה. הייתה זו תקופה דינמית שבה ניו יורק הצטרפה לפריז כמרכז אמנות מוביל ואמנים מצאו עצמם בעידן של להט אמנותי וחיפוש אחר שפה חדשה ואחר הבעה יצירתית שונה ואחרת. שנים אלה אופיינו במגוון סגנונות אמנות נועזים ואוונגרדיים משני צדי האוקיינוס האטלנטי. החידוש של האמנות הניסיונית שאפיינה את התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה סימל עניין מחודש בחופש הביטוי ובספונטניות. אמנים התנסו בחומרים לא שגרתיים ובטכניקות ובנושאים חדשים ותנועות אמנות נבחנו מחדש, ביניהן הסוריאליזם. ואכן זוהי מהות המסר העובר כחוט השני לאורך התערוכה, המציגה זו הפעם הראשונה בהולנד יצירות אמנות של אמנים אמריקניים חדשניים כמו ג'קסון פולוק, מארק רותקו, וילם דה קונינג, סם פרנסיס, ברנט ניומן, קליפורד סטיל ולואיז בורז'ואה לצד אמני קובר"א בולטים כמו קרל אפל, פייר אלשינסקי, אסגר יורגן. בד בבד מוצגות גם יצירות מפתיעות של אמנים ידועים פחות.
ברצוני להרחיב מעט על שתי קבוצות האמנים הנדונות.
קבוצת קובר"א היא תנועה אמנותית אוונגרדית שפעלה בצפון אירופה בשנים 1948–1952. היא נוסדה ב-1948 בפריז על ידי חבורת אמנים מארצות השפלה ומסקנדינביה, ושמה ניתן לה מקיצור שמות הערים שמהן באו חברי הקבוצה: קופנהגן, בריסל ואמסטרדם. עם אמניה הבולטים נמנו אפל וקונסטנס ניוונהויס ההולנדים, קורניי ואלשינסקי הבלגיים, יורגן הדני, זאן דוביפה, אנטוניו טאפייס ואלברטו בורי. מטרתם המרכזית הייתה יצירת אמנות אקספרסיבית, ספונטנית ומשוחררת כליל ממגבלות צורניות ואינטלקטואליות. הם גילו עניין רב באמנות נאיבית ופרימיטיבית ועבודותיהם אופיינו בהטחות מכחול פרועות ודשנות ובטקסטורות עבות עמוסות בצבע. הפורקן לדחפיהם האמנותיים חסרי הרסן הניב יצורים ובעלי חיים שהושפעו מתרבות הפולקלור של העמים הנורדיים, מהפיסול, מהמסכות ומהשדונים המצויים בציור ההולנדי והפלמי מבוש ועד אנסור, וכן מעיטורים של האמנות הוויקינגית ומשדים מעוותי פנים של ציורי הפרסקו הדניים מימי הביניים. יצירותיהם סובייקטיביות ורבות עצמה והביעו את הלכי הרוח בנבכי נפש האמן תוך התעלמות מביטוי אמנותי פיגורטיבי. במהלך תקופת קובר"א השתתפו חלק מאמני הקבוצה בקבוצות אחרות, אך גם יצרו יחדיו עד שהתפרקו. יש שראו בקובר"א את המענה האירופי ל"ציור הפעולה" האמריקני – האקספרסיוניזם המופשט האמריקני.
קבוצת אמני האקספרסיוניזם המופשט האמריקני שייכים לתנועה אמנותית שהתפתחה בניו יורק בשנות הארבעים של המאה העשרים וכאמור מוכרת גם בשם "אסכולת ניו יורק". הם לא אופיינו בסגנון אמנותי מוגדר ועבודתם לא הייתה אחידה. עם זאת אימצו חבריה גישה אמנותית שדגלה בביטוי אישי, באינדיבידואליות ובאלתור ספונטני משוחרר מערכים חברתיים ואסתטיים מסורתיים. לא כל היצירות השייכות לזרם הזה מופשטות ולא כולן אקספרסיביות. המשותף לכל האמנים שהשתייכו לתנועה זו היה החיפוש האינטנסיבי אחר מילון צורות לשפה אמנותית חדשה וכן ציורים גדולי ממדים. למעשה קשה לדבר על סגנון בהקשר של האקספרסיוניזם המופשט, שכן האמנים שאבו את השראתם ממקורות שונים, כגון הסוריאליזם, הפסיכואנליזה (פרויד, יונג), הפרימיטיביזם (התרבויות הדרום אמריקאיות והתרבות האינדיאנית השבטית), הביומורפיזם, הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית (בעיקר מבחינת החרדה הקיומית שהתפתחה על רקע התוצאות המחרידות של מלחמת העולם השנייה) ומיתוסים וארכיטיפים קדומים של חברות עתיקות. מקובל לראותם כקבוצה אמנותית אחת המחולקת לשתי תת-קבוצות בולטות. הראשונה – אמני "ציור הפעולה", שנציגיה הבולטים הם ג'קסון פולוק, וילם דה קונינג ורוברט מתרוול. עבודתם אופיינה בפעילות אלימה של הטחות צבע, חריטות ושרבוטים אקספרסיביים והושפעה מרעיון האוטומטיזם הרוחני הסוריאליסטי שהיה ביטוי ישיר של הלא-מודע. קבוצה שנייה, עמה נמנו מרק רותקו וברט ניומן, יצרה "שדות צבע" נשגבים בטכניקה מעודנת ולירית של שימוש בצבע. התוצאה שהתקבלה שיקפה סוג של אמיתות מטפיזיות, שביטאו רוחניות, רגש ושבירות מסוימת.
מעניין לציין כי בשנות החמישים של המאה העשרים זכו לראשונה אמנים אמריקנים אלה להכרה בין-לאומית הודות לתפישה החדשה ולשפה האמנותית החדשה שיצרו – המופשט האקספרסיוניסטי. הייתה זו התנועה האמנותית הראשונה שפותחה בארצות הברית באופן עצמאי ללא תלות במתרחש בזירת האמנות באירופה והראשונה שהשפיעה על האמנות האירופית.
לסיכום, תערוכה נפלאה הבוחנת לעומק את המפנה האדיר בעשייה האמנותית בשתי יבשות מובילות, ארצות הברית ואירופה, בשנות החמישים של המאה העשרים. מומלץ ביותר לצפייה למי שמזדמן בתקופה זו לאמסטרדם.
מהחמישה באפריל עד ה-31 באוגוסט 2014
