כל החברים שלי עוטים מסכות. עם המסכה שלי, אני אחד מהם.
אני לובש מסכה שתמיד מחייכת, מסתירה את רגשותיי מאחורי כזב.
לפחות אני עדיין כאן…
איש אינו יכול לראות את הכאב שאני חש, אני מטייל לאט לאורך חוף הים הנטוש או מתחבא מאחורי שיח ירוק-עד.
לפחות אני חופשי למתוח קו בינינו.
לפחות אני עדיין כאן …
3 תגובות
ולעניין
יופי
פורים ועצוב
משקף את המצב.