כל החברים שלי עוטים מסכות. עם המסכה שלי, אני אחד מהם.
אני לובש מסכה שתמיד מחייכת, מסתירה את רגשותיי מאחורי כזב.
לפחות אני עדיין כאן…
איש אינו יכול לראות את הכאב שאני חש, אני מטייל לאט לאורך חוף הים הנטוש או מתחבא מאחורי שיח ירוק-עד.
לפחות אני חופשי למתוח קו בינינו.
לפחות אני עדיין כאן …
פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.
כיצד נתנגד למהלכים האנטי-דמוקרטיים שמתגבשים בישראל
כיצד תתמודד ממשלת נתניהו עם תוכנית הגרעין האיראנית
על מנזר הכרמליתים ושורשיו של הסיפור הבלשי המודרני
פרויקט בניית בית הנו סיפור מורכב
3 תגובות
ולעניין
יופי
פורים ועצוב
משקף את המצב.