"שלושה סיפורי מוסר"

תערוכה במוזיאון Malmo Konsthall בשוודיה
עבודה של אן
יצירה של אן-מיה ואן קרקהובן צילום: יונתן קורפל

מאלמו שבשוודיה איננה עיר מרכזית בתחום האמנות העכשווית. לאחרונה הזדמנו לעיר עתיקה ויפהפייה זו, ובשעתיים קצרות שעמדו לרשותנו שוטטנו במדרחוב מקסים ומרכזי שלה, שבקצהו מוזיאון "מאלמו קונסטהול" המקומי. מדובר במוזיאון קטן ונעים לאמנות מודרנית, והוא לא אכזב, הרבה בזכות יצירותיה של האמנית אן-מיה ואן קרקהובן (Anne-Mie van Kerckhoven), שעבודותיה המרשימות והמרגשות ממש הפתיעו אותי.

בתערוכה "שלושה סיפורי מוסר" מציגות שלוש אמניות: אנה גוטה (1948, פורטוגל), גואל דה לה קסייר (1944, ילידת מרוקו, שגדלה בצרפת) ואן-מיה ואן קרקהובן (1951, בלגיה). מאחר שזו האחרונה היא גם הבולטת והידועה ביותר, כתבה זו תתמקד בעבודותיה בלבד.

ואן קרקהובן ידועה גם בשם AMVK – זהו השם שהעניקה לעצמה במודע, באסטרטגיה של שימוש בראשי התיבות של שמה כאילו היא סוג של מותג תאגידי עולמי. מדובר באמנית פלמית ילידת אטוורפן, המתגוררת ויוצרת בעיר זו. היא אמנית יצירתית וחלוצה החולשת על פני תחומים רבים: רישום, ציור, קולאז', גרפיטי, אמנות מחשב, וידאו ארט ועוד. עם זאת, כתב ידה כאמנית ברור מאוד ואת עבודותיה אפשר לזהות מיד: צבעוניות מאוד, שכבתיות, פמיניסטיות וביקורתיות מאוד מבחינה חברתית.

העבודות המרתקות שהיא מציגה במוזיאון "מאלמו קונסטהול" סובבות רובן סביב נשים – תקשורת המונים של דימויי נשים, פנים נשיות וראשי נשים – וניכר כי האישה היא מרכז עולמה האמנותי. היא חוקרת הקשרים על-מוסריים בחברה העכשווית המצויים בין מין, טכנולוגיה והדמיה. עבודתה מחברת בין מערכות ידע שונות, בוחנת את אזורי הלא-מודע ומתבוננת על סטיות מוסריות או מגננות של נשים. המעניין בעבודותיה שאין מדובר בנשים ספציפיות ומוכרות, אלא בנשים אנונימיות ומרוחקות, שאותן היא בוחרת במודע.

מקורות ההשראה ליצירותיה מגוונים: ממחקר על בינה מלאכותית ואלכימיה ועד לתמונות פורנוגרפיות רכות היוצרות סוג של יקום חדש. נשים חזקות ומודעות לעצמן הן מרכזיות בעבודותיה והן משמשות כחלופה לוחמת לעירום הנשי הקלאסי שבמסורת האמנות. כשהיא מונעת על ידי אתוס פמיניסטי רדיקלי, היא הדגישה בעקביות את הייצוג של נשים ואת העצמתן כנגד המבט הגברי המציצני או המנוכר. סדרת עבודות זו שלה המאופיינת בהעצמת נשים היא הבולטת ביותר בתערוכה במוזיאון לאמנות מודרנית במאלמו.

ואן קרקהובן פרצה לתודעה של סצנת האמנות עוד בשנות השבעים של המאה העשרים, כשהחלה להתפרסם כאמנית חזותית, מעצבת גרפית ופרפורמרית. למעשה הופיעה עם עלייתה של תנועת הפאנק, ואליה נותרה נאמנה עד היום. מהאסתטיקה של הפאנק ניכסה את רעיון הקולאז', כדרך לארגן ולצבור דימויים סותרים. היא הייתה מחלוצי מוזיקת הרעש התעשייתית עם להקה משלה ששמה "קלאב מורל", שאותה הקימה יחד עם בן זוגה המוסיקאי דני דבוס, ושמרה על רצון לאתגר את הצופים והקהל בגירוי חושני ואינטלקטואלי אינטנסיבי. הלהקה, שהוקמה ב-1981, הופיעה במשך עשר שנים וקמה לתחייה ב-2001 תחת אותה כותרת. הצמד ארגן אירועים רבים באנטוורפן. כמו כן פרסמו השניים את המגזין Force Mental מאז 1982.

את המחויבות היצירתית שלה לבינה מלאכותית ולגילויים עכשוויים למיסטיקה לא ניתן לנתק מהמחשבה החברתית והמעורבות הפוליטית שלה. נקודת המוצא של עבודתה הייתה ונשארה המוח האנושי עם אפשרויותיו האנליטיות והלא הגיוניות של תפיסה וקוגניציה. מאז אמצע שנות השבעים שיתפה פעולה עם מדעני מוח, ביניהם לוק סטילס, ומאז תחילת שנות השמונים עם המעבדה שלו לבינה מלאכותית בבריסל וכיום בפריז. כתוצאה מכך בלטו בעבודותיה שפות חזותיות המאופיינות בתהליכי הדמיה מדעיים, כמו דיאגרמות, אנימציות גרפיות ושימוש בטקסטים ותמונות.

עבודותיה הן קומפוזיציות של תמונה וטקסט. החומרים המשמשים אותה הם שילוב של פלסטיק וצבעים בהירים, בשילוב ניגודים סכמתיים בשחור-לבן שמזכירים גרף, גרפיקה ממוחשבת, פרספקס קשה, הדפסים של מחשב ותרשימים מסחריים. התוצאה – תמונות נשים מרתקות, מופלאות, חזקות ומרשימות באופן יוצא דופן.

התערוכה במאלמו מציעה הצצה אל עבר יצירותיה מלאות העוצמה הוויזואלית והתחכום של האמנית, שללא ספק היא גולת הכותרת בתערוכה זו של שלוש האמניות. ואן קרקהובן מציגה כאן מדגם של רישומים וציורים מראשית שנות השמונים, קולאז'ים דיגיטליים ותיעוד מרשים של פרסומים רבים ודברי הדפוס שהוציאה עד כה.

בשנים האחרונות זכתה האמנית לחשיפה בין-לאומית משמעותית בעקבות תערוכות שהיו לה בגרמניה בשנים 2016–2017, במוזיאון אבטיברג בנמונשנגלדבאך ובקונסטוורין האנובר. תערוכה שלישית שהייתה גרסה מורחבת לשתי אלה הקודמות, נערכה בקאסל ב-2018, והקטלוג שלה פורסם בשיתוף שלושת המוסדות.

סביר להניח שלא כל אחד מהקוראים יגיע דווקא למוזיאון לאמנות מודרנית במאלמו במועד קיומה של תערוכה זו. אבל ללא ספק עוד נשמע על אן-מיה ואן קרקהובן המופלאה, שלא אמרה עדיין את המילה האחרונה, ונצפה עוד ועוד ביצירותיה המרשימות במוזיאונים חשובים נוספים ברחבי העולם.

התערוכה ננעלת ב-25.8.2019

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך