החייאת עבר נשכח

תערוכה של תמר פינגולד בגלריית "אורלי דביר"
יצירה בתערוכה
יצירה תמר פינגולד

בגלריית "אורלי דביר" בתל אביב תיפתח ביום ו' 1.2.2019 בצהריים תערוכה רטרוספקטיבית של האמנית תמר פינגולד, "מרחב הנשימה שלי", המסכמת 20 שנות יצירה. תמר פינגולד מוגדרת כאמנית מולטידיסציפלינרית המחוברת מיסודה לנושא חקירת זהות ושייכות. היא השתלמה באוניברסיטת תל אביב במגמת עריכה והסרטת אוטוביוגרפיה דוקומנטרית, שהינה מגמה לא שגרתית, ורכשה בה את כליה האישיים למסעותיה בזמן ובהיסטוריה האישית והמשפחתית. עברה המשפחתי, כמו של רבים אחרים מאותה תקופה, שזור באירועים הקולקטיביים שאפיינו את המאה ה-20 והיו כרוכים בהרס ותקומה גם יחד, באובדן ובמאמצי שימור של שרידי עבר נכחד. העדרו של אב שנפטר בגיל צעיר יצר את החלל המעיק המחפש פשר והשלמת הזדהות עם דמות שאבדה. החיפוש התעצם עם פטירתה של אמה, מה שהביא אותה לחקר אישי של השורשים העלומים שמהם צמחה ואת חיבורה אליהם.

הכלים שהשתמשה בהם היו צילומים ישנים שמצאה, שילובם בציור, קולאז', אסמבלאז' על גבי קטעי עיתונים שיצרו "שייכות" לזמן הווה. כל זאת בניסיון להתכתב עם שרידי עבר שכוח, לחברם להוויה עכשווית ולגבש אותם לזיכרון קרוב ופועם. החוויה של איתור יומנו של אביה, יומן שכתב בגיל צעיר בעברית רהוטה, הביאה אותה לחיבור הקרוב ביותר אליו כאדם. דרכו פגשה צעיר יהודי השואל את השאלות הנצחיות – "לאן?" ו"איך?" – שהן תקוות מתועדות לשאיפתו של כל יהודי לגאולה.

באמצעות עיבוד היצירות בדרכה שלה, תוך שילוב של עצב וגם הומור, אבל וגם קריצה לעכשווי, ואימוצן להווה, יצרה אלבום זיכרונות משוחזר. דרכו עברה האמנית תיקון חללים ששררו בעולמה והחייאת זהות ושייכות לאותם קרעי זיכרון שהיו פעם אנשים חיים, חולמים ופועמים. השילוב בין צילומי ארכיון וציורים אקספרסיביים חוסכים תיאור מילולי של כאב וצער על החוסר הממשי של הדמויות בחיי האמנית. הם מהווים תמליל נאמן של תחושות ורגשות שהתוו למכחוליה את הדימויים שיצרה. השילוב בין דימויי אלבום משפחתי ועבודת אמנות יצרו מרחב ביטוי שהאמנית מכנה "מרחב הנשימה שלי".

בעבודותיה יש נופך של שליטה בהתייחסות לזיכרונות על ידי חיבורם לדימוי האקספרסיבי שיצרה ובכך הצעירה את החוויה ועדכנה אותו לזמן עכשווי. התערוכה מעניקה לזיכרונותיה גוון תמידי נצחי ומנצח, והיא מופע אוטוביוגרפי מרתק. התערוכה הינה דוגמה לאופן שבו האמנית נוגעת ברגשותיה ותחושותיה בשילוב בין חומרים תיעודיים ופיזיים ובין עיבודם החופשי היוצר את המרחב שהוא האמנות, תרתי משמע.

את עמדתה המוצהרת של האמנית הביעה באמירתה זו: "אני יוצרת כי זו הדרך שלי להשתחרר ממועקות. זו הדרך שלי להביע חרדות. לגעת בפחד. הדרך שלי לשאול שאלות, לצאת למסעות, לספר סיפורים אמתיים או בדויים. לחיות בשלום עם עצמי ועם הסביבה שלי. זו הדרך שלי לחוות את הרגע, כאן ועכשיו".

הפתיחה תלווה במופע אמנותי מוזיקלי. התערוכה תוצג עד תאריך 15.2.2019 בגלריית "אורלי דביר" ברחוב רבנו חננאל 5 בתל אביב.

אוצרת: אורלי דביר

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מי ישלם את מחיר?

בעקבות הימלטות האסירים ולקראת התייעלות מערכתית