מה משותף לדיוקן של לאונרד כהן, רקדנית בוטו, יצורים פנטסטיים מעליזה בארץ הפלאות, נופי ירושלים ופרויקט צילום המתעד את תהליך החלמתה של אשה מסרטן השד?
"חשיפה" תערוכה חדשה בגלריית האמנים בקניון רמת אביב. תערוכה חדשה המאפשרת לצופה הצצה לעולמם של מבחר יוצרים בחברה הישראלית, ממקומות שונים בארץ, ומעולמות שונים. כל יוצר בשפתו הייחודית נותן הצצה לפרויקט האישי שלו בציור, צילום ופיסול.
אוצרת התערוכה: איילת אמוראי-בירן. אוצרת משנה: חגית ארגמן מיכאלי
אורית בר אור: צלמת. בת 46, נשואה ואמא לארבעה. חיה ויוצרת ביוקנעם עילית. את התשוקה לצילום גילתה אחרי קריירה ככלכלנית ומנהלת פרויקטים. התשוקה הזו תפסה אותה די בהפתעה, ובכל הכוח, ומאותו הרגע היא מתעצמת. המצלמה מעניקה לה כנפיים ועושה אותה מאושרת. אוהבת לצלם בני אדם, ומוקסמת תמיד מהחיבורים שהעדשה מאפשרת, ומהאינטימיות הנוצרת משני צידיה.
האפשרות שהמצלמה פותחת בפנינו, להביא לידי ביטוי את האדם שבנו, את מי שאנחנו באמת.
בתערוכה החדשה בחרה להציג את התמונות של נעה. נעה החלימה לאחרונה מסרטן השד, העבודה שלנו מייצגת עבור בר אור באופן מדויק את מה שהיא מבקשת להביא בצילומים שלה. סיפור אישי שנובט החוצה, נחשף. נחשפת הנפש מתוך הגוף. זהו לא רק דיאלוג של הצלם עם מושא התמונות, אלא גם השתקפות של המצולם עם עצמו. והתוצאה, יחד, כקריאה אל העולם: ״זה אני״. העדשה מביטה פנימה, ומעניקה את חסד ההתבוננות הפנימית, המשלימה עם עצמה, על כל חלקנו הנחשפים בפניה. וגם אורית, בחדר העבודה, מול המסך, מתבוננת בצילומים, ותוך כדי מלאכת העריכה עוברת תהליכים משמעותיים עם עצמי.
מיה דונסקי: אמנית רב-תחומית, ציירת, רקדנית בוטו וכוריאוגרפית. עבודות הציור שלה מתהוות בסדרות שיש בהן הגיון ואיפיון מובנים. התכנים נרקמים ע”י שכבות הנבנות בשקיפות זו מעל זו ויוצרות מסה הרמונית המתאפיינת בתנועה פנימית. כקולוריסטית, עולם תופעות הטבע הינו מקור השראה עיקרי עבורה גם לעניין הטכני של השימוש בצבע והבנת הקו והכתם כמהויות משולבות.
בעבודותיה מתקיים מתח בין “פיגורטיבי”/”ניתן לזיהוי” למופשט ובין חלל אין סופי לאלמנט בעל גבולות מוגדרים. נוצרת אוירה מופשטת ומשוחררת מ”סיפור” גם אם מופיע בציור אובייקט מוכר. מיה יוצרת ומציגה את עבודותיה בארץ ובחו”ל ומנחה סדנאות ציור ייחודיות בשיטתה “Space- Color -Consciousness” עבודות הציור שלה נמצאות באוספים מוזיאליים ופרטיים בישראל, ניו-יורק,צ טוקיו, פריז, ברלין ובאזל. חיה, למדה ויצרה ביפן 6 שנים והיא תלמידתו של המאסטר הגדול, אונו קאזואו, אבי תנועת הבוטו. מנחה כיתות אמן וסדנאות בוטו קבועות בישראל, יוצרת ומופיעה בעיקר כסולנית. חלק מעבודות המחול שלה הם דואטים ועבודות אנסמבל.
ליאור קסם חממה: אמנית רב תחומית בת 45, אמא לשני ילדים, חיה ויוצרת בנס ציונה. כיום פעילה בעיקר בתחום הפיסול הקרמי. בעלת סטודיו פרטי בנס ציונה שם היא יוצרת ומלמדת מזה 16 שנים.
בעבר, לימדה בשירות בתי הסוהר, השתתפה כאומן אורח בבית בינימיני ובבית הלוחם בתל אביב. הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות ביניהן במוזיאון יפו, בגלריית חנקין בחולון, בגלריה המרכזית בעין הוד, ועוד. "המשיכה לעולם היצירה הייתה שם מאז ומתמיד והחומר היה מפלט לעולם שכולו טוב. זו היתה הבחירה הטבעית לצעוד בה. כילדה הייתי פנטזיונרית וחייתי בעולם של יצורים ואגדות. נמשכתי מאוד להתרחשויות ודמויות שאינן יכולות להתקיים במציאות ובניתי לי מן עולם מקביל בדמיוני כשכל מה שאני צריכה זה להפיח בהם חיים ולשחרר אותם מהדמיון לחומר דרך הידיים. בהתחלה ציירתי ועם הזמן התגבשו בתוכי הדמויות והחומרים איתם רציתי לעבוד. פיסלתי בסוגי חומרים רבים, ביניהם דאס ועיסת נייר אך מאז נחשפתי לחימר לפני 6 שנים הוא הפך החומר העיקרי בו אני יוצרת. אני מושפעת מסרטי פנטזיה ומיוצרים כמו טים ברטון, גייגר, מארק ריידן ועוד
ג׳אנר הקיטש, פופ סוריאליזם, סטימפאנק וסייבר פאנק מרתקים אותי.
מוטה ברים: נולד בירושלים, עוסק בהוראה ובציור. למד ציור אצל יאן ראוכוורגר, ליליאן קלאפיש ויוסף הירש, הציג בתערוכות קבוצתיות רבות וכן תערוכות יחיד ברחבי הארץ ובחו"ל. ציוריו נמצאים באוספים של מוזיאון ישראל ובאוספים פרטיים. מוטה ברים מצייר מאז שזוכר את עצמו. בצד שגרת חייו, עבודתו כמלמד, הקמת המשפחה והחיים בקהילה החרדית במאה שערים, כל העת הוא מצייר, אך משך כל התקופה לא הצליח הציור לתפוס בפועל את אותו המקום שמילא בהווייתו. סביב שנות החמישים לחייו, מחליט ברים לייחד זמנו לאמנות ומכריז על עצמו 'אני אמן'. אם עד כה דילג ברים בין שני העולמות, הרי עתה הוא מותיר רגל אחת בעולם ממנו הוא בא ומציב רגל שנייה באמנות. כעת משהעביר ממשקלו לאמנות, כל אותם ציורים אשר היו אצורים בו מתפרצים, כמו חיכו לרגע שהסכר יוסר. יש שמחה והתרגשות בציורים, ובפרט בציורי הנוף. בציורים אלו הוא אף חוזר לעשות שימוש נרחב בכתמים, מעדיף אותם על הקווים. כתם מצטרף לכתם, אשר יחד יוצרים קומפוזיציה. ברים מצייר מתוך התבוננות מעמיקה וציוריו , ציורי הנוף והדיוקנאות מביאים לידי ביטוי חדירה לעומק וראיית היופי שבנוף החיצוני והפנימי.
דלית דוידי: מעצבת רב תחומית, בוגרת לימודי עיצוב פנים וצילום. עוסקת בצילום אותנטי ועיצוב, תוך שילוב צילומים חוויות וצבעים לתוך משטחים, קרי: יצירת קולאז וכו. מצלמת צילומים אותנטים מתוך אמונה וחיבור לטבע,לקיים, לאמיתי. בת 55, נשואה + 3 ילדים ונכדה קטנה, מתגוררת ברעות, מודיעין מכבים רעות. מציגה בתערוכה זו שולחן מפסיפס וציורים של עלי שלכת המזכירים לנו שעוד מעט מגיע סתיו.
ואדים רובינצ'יק: במקביל לעבודתו בפקולטה לרפואה בטכניון, מטפח ואדים רובינצ'יק קריירה כפסל. מרגע שגילה את הפיסול בחימר, הוא מצא את ייעודו בחיים. ואדים, חי ויוצר בנוה זיו (ליד נהריה)
ואדים, 52, יליד בלרוס, עלה לישראל בשנת 1991. נשוי עם שני ילדים. אשתו היא רופאה בכירה בבי"ח נהריה – הוא עצמו סיים את לימודיו באוניברסיטה לרפואה במינסק, והוא עובד במחלקה לאנטומיה בפקולטה לרפואה של הטכניון. אחראי חניטה. הרופאים לעתיד הרי זקוקים לגופות כדי לחקור אותן ולנתח. לפני כארבע שנים, בגיל 48, גילה ואדים את עולם הפיסול, ומאז כל רגע פנוי שלו מוקדש לפיסול. רוב פסליו מוקדשים לגוף אנושי. יש גם פסלים שאינם פורטרט קלאסי, אלא מביעים רעיונות שונים. יש פסלים של בעלי חיים שהם אנושיים למדי. ישנן דמויות של בן גוריון, איינשטיין ואחרים. אבל רוב הדמויות אינן מבוססות על אנשים מהמציאות. ואדים חבר באגודת הציירים ופסלים הישראליים משנת 2012, ובאופן קבוע משתתף בתערוכות. בחיפה הציג עד כה בגלריה בקסטרא ובבית האמנים ע"ש שאגאל. תערוכות אחרות הציג בגן העיר בתל אביב, בנמל יפו, וממש השבוע ננעלה תערוכה שלו בתיאטרון הבימה שהציגה 23 מפסליו. פסלים אחרים מוצגים כעת בממילא, ירושלים. שלושה פסלי ענק שלו מוצגים בימים אלה במאנילה הרחוקה. בשנה שעברה, במסגרת ארועי חצי היובל לעלייה הגדולה מברית המועצות, נבחרו 20 אמני פיסול וציור מכל הארץ, והוא ביניהם, לתערוכה שנדדה ברחבי הארץ. הנבחרים גם הונצחו בספר אלבומי בעברית וברוסית, שכולל קורות חיים ותמונות של כל אמן ויצירותיו.
דימה מוגילבסקי: כבר מגיל 5 החל ללמוד ציור במסגרות שונות. בגיל 6 הופיע בתערוכה עירונית בקייב שבאוקראינה. בגיל 7 הציור הוצג בתערוכה כלל ארצית בברית המועצות. גם היום אפשר למצוא את ציוריו מתקופת הלימודים בבתי ספר בקייב ובארץ. אהבתו לאמנות התעוררה בשלב מוקדם מאוד, מאחר והרבה זמן בילה במקום העבודה של הוריו בתיאטרון. הוא התבונן מאחורי הקלעים בשחקנים והתפעל מהיכולת שלהם לייצר דמות ועולם שלם רק באמצעות הבעות פנים.הוא עלה ארצה בגיל 15. לאחר השירות הצבאי החל דימה לעסוק בהייטק, אך גם בתקופה בה לא אחז במכחול, בערה בו התשוקה לציור ואמנות. עם השנים חזר דימה לצייר. הוא התמחה בעיקר בדיוקנאות ודמויות אנושיות, ליכולת להעמיק בהבעות הפנים וביכולת של צבע ואור לבטא חלקים פנימיים של הדמויות אותן צייר. יצירותיו של דימה מוצגות כיום בגלריות ומוזיאונים בארץ ובחו"ל, וזוכות לשבחים רבים. אופן השימוש של דימה בצבעים מבטא את רב הגוניות של האדם שטמון בו פוטנציאל אינסופי של חלומות, כישרונות ועולם פנימי עשיר.דימה לוכד בציוריו את מהירות התנועה והזרימה בתוך החדות של הצבעים ומאפשר לנו הצופים לראות פנים אחרות של הדמות. הציורים יוצרים מחול של צבע בנפש, מעוררים השראה ומעירים את הצבעים הפנימיים אצל האדם המתבונן.
משה בן עטיה: חי ויוצר בשדרות. "פרשתי לפני כשנתיים מכי"ל כמנהל במשאבי אנוש. מילדותי מצייר בסגנונות שונים. למדתי ציור וגרפיקה. בשנים האחרונות התמקד בסגנן פיגורטיבי אבסטרקטי. הציג בעבר תערוכת יחיד בקיבוץ בית קמה, מפעלי ים המלח, "לולה" סמילנסקי. ותערוכות קבוצתיות ביד לבנים ב"ש, בניין ההסתדרות, מפעלי ים המלח. בתיאטרון ירושלים ב-"פסטיבל הפסנתר", השתתף בתערוכה קבוצתית של 60 אומנים מרחבי הארץ בנושא מוסיקה.
שולה בודין: ציירת ירושלמית, כעת מתגוררת רעננה. מציגה בתערוכה זו סדרה של ציורי רימונים, לראש השנה. הציור היווה עבור שולה מפלט בימים של דאגה והיא טיפחה אותו עד שהפך לעיסוקה העיקרי. הענפים והפירות קורנים באור זוהר כמו האור הפנימי הניבט מתוכה כשהיא מתבוננת בהם ומאפשרת להתרשמויותיה לעבור אל הבד. הציור עבורה הוא חוויה מרוממת נפש.
התערוכה תתקיים בקניון רמת אביב בתל אביב, גלריית האמנים, על הקיר החיצוני של קניון רמת אביב, בין "ארקפה" ל"גרנד קפה", איינשטיין 40 רמת אביב.
בין התאריכים 12.8-12.9
אירוע חגיגי בתערוכה ומפגש עם האמנים. יתקיים ביום שלישי 21.8, בשעה 20:00.
הכניסה חופשית
