מים מתוקים חודרים עמוק

דוקטורנט ירדני בישראל
תמונת שלמה גזית
ד"ר, אלוף בדימוס, שלמה גזית

בחרתי לחרוג הפעם מן האקטואליה, אף שלא חסרו נושאים ראויים לדיון, ולהתייחס לכתבה המתארת סיפור יוצא דופן. הכתבה התפרסמה בגיליון האחרון (יולי 2015) של "אבג", עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

בימים אלה העניק המכון לחקר המים שבשדה בוקר תואר דוקטור בהצטיינות לע"ס, צעיר ירדני ממוצא פלסטיני. בכתבה פורסם שמו המלא של הצעיר, אולם אני מסתפק בראשי התיבות. אינני בטוח שפרסום שמו ברבים לא יסכן את חייו ואת עתידו המקצועי של הצעיר.

סיפורו של ע"ס מרתק. הוא בן שביעי מתוך שמונה, להורים שמקורם בבית עווא שמדרום לחברון. המשפחה עקרה לירדן וחיה היום בעמאן. ע"ס הוא הבן היחיד מבין השמונה אשר בחר בקריירה אקדמית. הוא סיים לימודי תואר ראשון בניהול משאבי סביבה ומים באוניברסיטה ההאשמית בזרקה, שבירדן, והחליט להתמחות בהתפלת מי ים. מה שהניע אותו זו מצוקת המים במולדתו.

ירדן סובלת ממחסור חמור במים מתוקים. לפי ארגון הבריאות העולמי מבין כל מדינות העולם משתמשים אזרחי ירדן בכמות הקטנה ביותר של מים מתוקים. בעמאן, בירת הממלכה ועיר המגורים של משפחת ע"ס, זורמים מים בברזים רק יום אחד בשבוע, והדרך היחידה העשויה לפתור את הבעיה היא התפלת מי ים.

ישראל התמודדה עם בעיה דומה ובזיכרוננו עדיין מהדהדת הפרסומת "חבל על כל טיפה". המים המתוקים הם תנאי לחקלאות, תנאי לתחומי תעשייה מסוימים ותנאי לאיכות חיי התושבים. אנו בישראל הצלחנו להתגבר על המחסור בעזרת מתקנים להתפלת מי ים. לאורך החוף הוקמו חמישה מתקנים (ומתקן מקומי נוסף באילת) המתפילים מדי שנה מעל ל-600 מיליון מטרים מעוקבים של מי ים, כדי שליש מסך כל צריכת המים של המדינה. זהו הישג שאין לו אח ורע בעולם.

ע"ס למד את הנעשה בתחום זה בעולם ובחר בישראל להמשך לימודיו. הוא הצליח להתקבל כתלמיד ב"מכון הערבה" הממוקם בקיבוץ קטורה שבערבה. המכון הוא שלוחה של בית הספר ללימודי מדבר שבקמפוס שדה בוקר של אוניברסיטת בן-גוריון. משהשלים את לימודי התואר השני, ובינתיים גם רכש שליטה בשפה העברית, המשיך ללימודי הדוקטורט במסגרת "מכון צוקרברג לחקר המים" שבשדה בוקר – עבודת הדוקטורט שלו עוסקת ב"הפיכת מי ים למי שתייה".

ככל הידוע, ע"ס הוא הסטודנט הערבי הראשון והיחיד שאינו אזרח ישראלי, אשר זכה בתואר PhD מאוניברסיטה ישראלית.

איננו יודעים לאן יישאו אותו רגליו, אולם ברור כי מכאן ואילך, יהיה ע"ס שגריר רצון טוב של אוניברסיטת בן-גוריון ושל מדינת ישראל בעולם הערבי.

עם שובו לעמאן לא יחכו לו שם, ככל הנראה, עם זרי פרחים. איננו יודעים כיצד ייקלט וישתלב. מכל מקום, יחס עמיתיו הערבים יקבע במידה רבה אם צעירים ערבים נוספים ילכו בדרכו ויבואו ללמוד בישראל.

מי ייתן ויפתחו השערים, מי ייתן ונראה עוד הרבה סטודנטים ערבים זרים במוסדות האקדמיה בישראל. כל אחד ואחת מהם יהווה נדבך חשוב בבניית הקשר בינינו לעולם שמסביב.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. אתה רואה גם טוב וגם רע וכותב עליהם
    רוב הכותבים מקובעים והם תמיד בצד החיובי או השלילי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

אזהרה לפני אסון

המסילה הרביעית של הרכבת וסכנת שיטפונות