גורלה של האקדמיה, בישראל ובעולם

האם אנו מוותרים על השיטה המדעית כמו בימי אפלטון?
צילום של שפי גבעון
פרופסור יהושפט גבעון

ביוון העתיקה, למרות העניין הרב בתופעות הטבע (בעיקר בתופעות האסטרונומיות), אפלטון הטיף נגד השימוש במחקר אמפירי לגילוי אמת על התופעות, בטענה שהחושים אינם אמינים. רבים שסברו כמותו נמנעו מפיתוח השיטה המדעית, ופרט לניסויים האמפיריים של תלמידי פיתגורס, שגילו את חוקי ההרמוניה המוזיקלית כקשורה באורכם של המיתרים, ופרט לתצפיות אסטרונומיות בודדות, לא נערכו ביוון העתיקה מחקרים אמפיריים. מחוץ למתמטיקאים הבודדים (כשלושה בכל דור) שלא נזקקו לתצפיות מבוססות חושים כדי לבצע מחקרים – והיו אלה מחקרים מוצלחים מאוד ששמרו על כוחם עד ימינו – רק ארכימדס ניסה להתמודד גם עם תופעות טבע בלי לחשוש מביקורת נגד החושים. ארכימדס עקף את הבעיות שאפלטון הצביע עליהן ביצירת הפיזיקה המתמטית. רק אחרי מאות שנים, בקטעים המאוחרים של "ימי הביניים", הצליחו חוקרים באנגליה לפתח גם מחקרים אמפיריים שסללו את הדרך לפיתוח המדעים.

החל מהמאה ה-11 הוקמו באירופה עשרות אוניברסיטאות בארצות נוצריות רבות בהשפעתם הברוכה של חכמי תרבות האסלאם. שוב ושוב אני ממליץ על ספרו של פרופ' יוסף שורץ "מהמנזר אל האוניברסיטה" שיצא בשנת 1999 ב"אוניברסיטה המשודרת", כדי להבין את עושר התמורות התרבותיות שהתחוללו באירופה בימי הביניים. באוניברסיטאות אלה למדו אלפי סטודנטים גם מדעים "חילוניים" וגם מדעי אמונה, כמו התיאולוגיה. ברטרנד ראסל כתב כי המדע היישומי (כך הוא קרא לטכנולוגיה לפני שהמונח "טכנולוגיה" הוכנס לשפה האנגלית) בהצלחתו המעשית הוא שביטל את מעמדה של הכנסייה הקתולית כסמכות יחידה על הידע.

נקפוץ אל המאה הנוכחית. בפרסום של פוסט דוקטורנט באוניברסיטת ארגנטינה באפריל 2021 נכתב כך: "מדענים ופילוסופים מסכימים כיום: המדע אינו אובייקטיבי לגמרי. המדענים אינם רק קוראים את ספר הטבע, אלא במקום זה הם גם מפרשים את הטבע בהשתמשם בקטגוריות התיאורטיות שלהם". דברים אלה נכתבו ללא היסוס במאמר קצר שהתמקד בהגנה על הפסיכולוגיה החברתית כמדע מבוסס "שבו צופים בטבע ההתנהגויות החברתיות ובגורמים של התנהגויות חברתיות". הוא פורסם בפלטפורמה "אקדמיה", המוקדשת להפצת טקסטים אקדמיים עדכניים באמצעות הרשת. דברים אלו נכתבו ללא שום מודעות לכך שמדעי הטבע התפתחו והצליחו בכך שנעקפה חולשת החוקרים, אם בגלל חולשת חושיהם בתצפיות ואם בגלל עמדתם הסובייקטיבית כלפי השערותיהם. הצלחת מדעי הטבע נובעת מהגישה הביקורתית החריפה המיושמת במחקרים המתבצעים בה. גישה זאת מתבטאת גם בשיח של מדעני הטבע, כפי שנדון במאמר קודם שלי על המצאות ביוון העתיקה. הגישה הניסויית המקובלת בפיזיקה כמות שהיא מבטלת ומבדלת את השפעת הגורם האנושי. לכן הטענה הנזכרת לעיל בדבר חוסר האובייקטיביות של המדענים בכל תחומי המדע היא אמנם אמיתית אך חסרת משמעות. חוסר האובייקטיביות של החוקרים במדעי הטבע – שהוא עובדה שנדונה במאמרי על בסיס המדעים – אינו יכול לבטל את האובייקטיביות של מחקריהם כאשר אלו נערכים כראוי.

כנראה מאחורי הטענה הזאת בועטת לא רק בורות ביחס לשיטה המדעית, אלא גם קנאה בהצלחת מדעי הטבע, עד כדי ניסוח טענות מחרידות בדבר "הדמיון המפתיע שבין הקרבת ילדים אנושיים לאליל בעל בקרתגו העתיקה לבין אסון החללית צ'לנג'ר בארצות הברית", כפי שנכתב בספר "מידע, ידע ודעת: הדנ"א של החינוך" בפרק של פרופ' שלמה בק, שבו בק מבקש את קוראי ספרו לא להבחין בין מדע לבין טכנולוגיה וכן להתפעם מדברי ההגות של מישל סר "בהכרה שרעיונותיו יכולים להציע לנו דרך חדשה לקידום מערכת החינוך והפיכתה לרלוונטית ללומדים ולחברה" (שם, עמ' 279). אני מדגיש, אלו אינן דעות חבויות וחסרות השפעה, או רק ביקורת אקדמית על הוגי הנאוֹרוּת שהשתלטו על האקדמיה במאה ה-18 (כפי שטען פרופ' עמוס הופמן בספר בעמ' 325–340, שם הוא מגיב על דבריו של פרופ' בק בפרק על מישל סר). מדובר בהשפעה שיטתית דרך מערכת הכשרת המורים בישראל (שם, עמ' 321). היום קוראים להשפעה כזו "הנדסת תודעה".

ביטול ערכה של המתודולוגיה המדעית אינו פוגע רק במדעים הנשענים עליה אלא גם בעולם האקדמי עצמו, שהצליח לתפקד כחממה עבורה. כאמור לעיל, השיטה המדעית פותחה כדי לחסן את המחקרים המדעיים מפני השפעת חולשת החושים של החוקרים וגם מפני השפעתה של חולשת הדעת של החוקרים עצמם. השינויים הנגרמים באקדמיה בביטול ההכרה בעובדות כבסיס הידע והשיח, מתגלגלים לרודנות מחשבתית של התפיסות הפוסטמודרניות. זה מתגלה במוסדות אקדמיים רבים ברחבי העולם המערבי, שבהם הרתיעה מרודנות הלוגיקה והביקוש לתקציבים הסיטו אותם צעד צעד אל ביטול ערכן של העובדות ואל קידום כוחו של השיווק.

רתיעה זו יכולה למשוך את האקדמיה לכיוון ביטול ערכם של המדעים. המכללות להכשרת מורים בישראל כבר מושפעות כך מהרתיעה הזאת, כפי שמעידים פרסומים רבים של חבריה. אבל אם הנאמנים למסורת האקדמית המקורית יצליחו לחסן את האקדמיה גם מפני השפעת דחפים פוסטמודרניים הרסניים של כמה מאנשי האקדמיה, גם מדעי החברה יוכלו להצליח בדיוק כפי שמדעי הטבע הצליחו. סבורני כי רק כך הכנסייה האקדמית תחזור להיות אקדמיה הראויה למסורתה מאז ימי הביניים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

17 תגובות

  1. מעניין ומעורר מחשבה.צריך לחשוב האם השינויים שקורים במקצוע הכלכלה, כלומר התיאוריות שמלמדים באוניברסיטאות, מתאימים לדפוסים במאמר שלך.

    1. לאליהו בורוכוב, תודה על שאלתך.
      אם המתודולוגיה המדעית תאבד את ערכה, תיאוריות הכלכלה יפסיקו להיות מבוססות על עובדות ויגלשו להתבסס על דעות ועמדות. מבחינה זו, אין הכלכלה שונה משאר המקצועות האקדמיים.

  2. כל מלה פנינה, וזה משפט הדגל:
    חוסר האובייקטיביות של החוקרים במדעי הטבע אינו יכול לבטל את האובייקטיביות של מחקריהם כאשר אלו נערכים כראוי.
    אין ספק שאבדן הכבוד לעובדות שהוא פרי ביאושים של עמדות דתיות ואידיאולוגיות המבססות את כוחן על חוסר הביטחון האינטלקטואלי של מאמיניהם, הוא אסון תרבותי לא רק במדעים המדוייקים אלא גם במדעי הרוח.

  3. המתודולוגיה המדעית איננה המטרה, זהו כלי. לא לשכוח זאת.

    1. בוודאי שהמתודולוגיה המדעית היא כלי, ובל נשכח לאיזו מטרה. המתודולוגיה המדעית פותחה כדי להתמודד עם הסובייקטיביות האישית של החוקרים וכדי לספק מכסימום של תוצאות אפקטיביות. מול זה אין לנו כלי מתחרה. לכן, מדאיג לגלות את הביקורת על הכלי הזה בפלטפורמות שונות.

  4. המאמר שלך תיאורטי. נוגד את המגמה המסתמנת בעולם אבל מאוד בארץ. יש זילות של האקדמיה. כל מי שלא יודע כלום, אפילו לא עברית בסיסית, ושום דבר לעומק, זוכה בתואר אקדמי. העיקר שישלם שכר לימוד

  5. המגמה המסתמנת בעולם המערבי נמשכת אל המגמה המסתמנת באקדמיה בארה"ב וזו משפיעה על שלנו במישרין. לא רק ברמת התלמידים, שמזה עשרות שנים מדאיגה ביותר. במאמר לא התייחסתי כלל אל רמת הלומדים אלא על רמת הסגל האקדמי…

  6. אתה מתעלם מכך שמדעי הטבע פחות מסובכים ממדעי החברה. במדעי החברה יש הרבה יותר אפשרויות והרבה פחות תשובות מוחלטות

    1. אז אדרבא ואדרבא. טענותיך מ. ס. רק מעידות שבמדעי החברה יש צורך קריטי במחקרים המבוססים על עיון ביקורתי קפדני והמדווחים בשפה מגובשת היטב. אי הבנת המתודולוגיה המדעית על כל רכיביה כפתרון מוצלח ביותר ליצירת ידע אובייקטיבי על-ידי חוקרים שאינם אובייקטיביים, תפגע עוד יותר במדעי החברה. לדוגמה, במדעי החברה לא נהוג לחזור על ניסוי או על מחקר. לדעתי, לאור היכרותי הנרחבת עם מחקרים בתחום השימושים החינוכיים בתוכנות, כדי שניתן יהיה לחזור על ניסוי נתון הוא צריך להיות מדווח בשפה ברורה. חוקרי החינוך לא פיתחו שפה כזו, אפילו לא ביחס לשימושים בתוכנות.

  7. מה שקרה במקצוע הכלכלה כפי שמלמדים באוניברסיטה הוא דווקא בכיוון שאתה חושב לחיובי. חתן פרס נובל דניאל כהנמן וחברו עמוס טברסקי ז"ל הראו בשורה של מחקרים אמפיריים שאנשים לא מתנהגים בהתאם למה שהתיאוריה הכלכלית שהיתה מקובלת עד לפני בערך 20 שנה, אלא אחרת. זה גרם לרעידת אדמה הפרדיגמה של האדם הרציונלי התערערה.ברטרוספקט אפשר למנות הרבה מחקרים שנים לפני שכהנמן קיבל את פרס נובל שהמסקנות שלהם בסתירה לתיאוריה. אבל צריך מסה של מחקרים כדי לערער תיאוריה שאלפי פרופסורים לימדו. אני לא בטוח שכולם כבר הפנימו את השינוי.

    1. לאליהו תודה על הערותיך.
      המתודולוגיה המדעית במחקרים מבוססי עובדות, תצפיות ועיון ביקורתי עדיין לא בוטלה כליל. למרות שדניאל כהנמן ותלמידי עמוס טברסקי ז"ל נהנו להוכיח שבני האדם אינם מתנהגים באופן רציונלי במצבים שונים הם עשו זאת באמצעות מחקרים מבוססי עובדות ועיון ביקורתי כמקובל במדע. זה כמובן ערער את התיאוריות הכלכליות שהסתמכו על ההנחה שבני האדם הם תמיד רציונליים. אבל, ביטול ערכה של המתודולוגיה המדעית יבטל גם את ערכם של מחקריהם.

  8. לחלק מהמאמרים אני לא מסכימה עם הדעות שלך, לחלק מהמאמרים אני לא בדיוק מבינה חלק מהסוגיות, אבל אני מברכת על כל המאמרים שלך שהם הכי מאתגרים אינטלקטואלית.

    1. לפרופ' יהושפט גבעון ולמגיבים האחרים,
      אנא אל תשכחו שלאקדמיה – בגדול – יש אחריות חסרת תקדים על צמיחת הידע והסדרת הטכנולוגיה שהביאו לרמת ואיכות חיים שלא הייתה דוגמתה בהיסטוריה האנושית. בייחוד צמיחת הידע והשימוש בו התעצמו ממהפכת האוריינות שהחלה באירופה אשא במהלכה גובשו פרוטוקולים שקבעו כיצד לערוך ניסויים מדעיים ולהסיק מהם מסקנות בנות קיימא.
      למרבה הצער ישנם גורמים המנצלים ידע מדעי לרעה. זו סוגיה נפרדת שלא כאן המקום לדון בה.
      יחד עם זאת אכן מבחינים בתופעה של זילות האקדמיה כפי שמתאר אותה הפרופסור גבעון במאמרו שלעיל.
      הדבר נובע מהערך הגבוה שיש לתארים אקדמיים בחברה האנושית. לכן התפתח מסחור של תארים שמרווחיו נהנים מנגנוני אדמיניסטרציה אקדמית.
      לדוגמא – הענקת דוקטורטים במכללות, הונאה בעבודות אקדמיות וכיו"ב. כל מי שמצוי בתחום יודע במה מדובר ואכן במוסדות אקדמיים יוקרתיים פועלים נגד תופעות אלה.
      אולם מכל מקום יש להבין שהתחום האקדמי הוא המקום העיקרי שבו מתקיימות מערכות שחלקן על גבול הדמיון לקידום המין האנושי. הדברים אמורים לא רק לגבי אוניברסיטאות מחקר אלא גם לגבי מכונים למחקר אקדמי שלא בהכרח מכשירים סטודנטים.

    2. למוריה, תודה על הערותיך.
      צר לי שנתקלת בסוגיות לא מובנות במאמרים שלי ולא השקעת מאמץ נוסף ולא ביקשת שאסביר אותן טוב יותר.
      אני לא מבקש מהקוראים הסכמה עם עם דעותי (ראי וקראי והביני את מאמרי ״על דעות ודעות נגדיות״ מיום 29 בינואר באתר הנוכחי). אני מבקש רק הבנת התכנים ואם צריך גם את בדיקתם.

  9. האקדמיה הופכת מאקדמיה לעסק, ולא משנ אם זה מוסד ציבורי או פרטי

  10. האם לא הגיןני שמדעי הרוח ישענו על ערכים ולא על נוסחאות?

    1. ליונה, תודה על תגובתך.
      נושא הערכים לא נדון בכלל במאמר. במאמר נדון היחס אל המתודולוגיה המדעית. המתודולוגיה המדעית איננה מחייבת לא מדידות (ראה מאמרי "הייתכן מחקר מדעי ללא מדידות" מיום 16-05-19 בקישור https://www.jokopost.com/thoughts/20984/) ולא נוסחאות בשפות מתמטיות כלשהן.
      המתודולוגיה המדעית עצמה מבוססת על ערכים: ערך התצפית האישית, ערך הביקורתיות, ערך האמת הבינסובייקטיבית, ערך האובייקטיביות של ידע ציבורי ועוד. לכן, אין סתירה בין הישענות על המתודולוגיה המדעית לבין הישענות על ערכים. מצד שני, ללא מתודולוגיה כזו מדעי הרוח ייהפכו לפארסה של ווכחנות עקרה. לשם ילכו מדעי הרוח ללא מתודולוגיה כמו המתודולוגיה המדעית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של עדו

מי אמר קיפוח?

על קיפוח רוב, קיפוח מיעוט ומה שביניהם