אקדמיה שעובדת עלינו בעיניים

ביומון "כלכליסט" (פמפלט מבית ידיעות אחרונות) מיום 15 במאי 2022 התפרסמה מודעה גדולה, על פני עמוד שלם (13), שבישרה לציבור הקוראים על יום עיון שיתקיים באודיטוריום רוטשילד במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב ביום שלישי, 24 במאי. הכנס אמור להימשך משעה 9:00 עד שעה 14:00. דהיינו, כ-5 שעות כולל הפסקות קפה וכיו"ב. בגוף המודעה התפרסמו תמונותיהם של המשתתפים בכנס, 20 בעלי תפקידים חשובים באקדמיה, בממשלה ובמערך הכלכלי בישראל. שאלתי את עצמי, איך ישתתפו ומה תהיה תרומתם של בעלי התפקידים הללו ליום עיון שיימשך בין 3 ל-4 שעות נטו? כולם ידברו, או שפרסום שמותיהם ותמונותיהם הוא תרגיל פרסומי כדי למשוך את תשומת לב הקוראים ל"מפעל" שמקיים העיתון "כלכליסט" ושערכו האמיתי, לכל הפחות, עומד בסימן שאלה?

כותרתו של יום העיון: "אקדמיה שעובדת, בונים את הגשר בין השכלה גבוהה לתעסוקה". בכותרת המשנה מוסבר: "קרן אדמונד דה רוטשילד בשיתוף "כלכליסט" שמחים להזמינכם לכנס השכלה גבוהה ותעסוקה". הכנס יעסוק בחיבור שבין השכלה גבוהה ותעסוקה ובשאלת תפקיד האקדמיה ועתידה כמערכת הכשרת הון אנושי, אל מול צורכי ואתגרי שוק התעסוקה המשתנה. אכן כותרת מאתגרת ומושכת תשומת לב של כל אלו שמקווים, בצדק מבחינתם, למצוא עבודה במערך הכלכלה הישראלי ואולי גם הבינלאומי שעובר תמורות והתפתחות תמידית.

אם לנסות לאפיין את האקדמיה, אפשר לתארה כמערכת דינמית המתפרסת בין שני דגמים אידאליים (כהגדרתם התיאורטית במבוא לסוציולוגיה): מחד גיסא, מערכת עצמאית לחלוטין המתנהלת על פי עקרונות החופש האקדמי, על בסיס הדמיון והאוריינות של מוביליה, ומאידך גיסא, מערכת פונקציונאלית המתנהלת על פי תכתיביי שלטונות, ואילוצי זירה כלכלית, על פי צרכיה הספציפיים או על פי שיקולי עלות-תועלת. יש להניח שמרבית המאפיינים של קשרי אקדמיה-פוליטיקה-כלכלה נמצאים במקום כלשהו על קו הרצף בין שני דגמים אידאליים אלו.

להדגמת והמחשת שני הדגמים הנ"ל ניתן לציין שמערכת אקדמית פונקציונאלית התקיימה בכל עוצמתה ברוסיה הסובייטית (ליסנקו). מנגד, מערכת אקדמית עצמאית התקיימה וממשיכה להתקיים בארה"ב. ארצות אלו הן גדולות ועשירות במקורות טבעיים-כלכליים, בריה"מ אפילו יותר מאשר בארה"ב. הכלכלה והטכנולוגיה בבריה"מ מפגרות משמעותית לעומת אלו שבארה"ב. קידום כלכלי וקידום חברתי בכלל, תלויים באופן מובהק במדע ובטכנולוגיה וכמובן גם באיכות ההון האנושי, הנבנה במערכות החינוך, מגן הילדים עד למוסדות האקדמיה.

מוסדות מערכת פונקציונאלית, שבהם מטופח הון אנושי, למעשה אינם אוניברסיטאות. אפשר לסווגם כמכללות או כבתי ספר לטכנאים. התלמידים שם לומדים לתפעל מערכות קיימות, בהרבה מקרים ברמה טכנולוגית גבוהה. בסקירת סילבוסים של מוסדות אלו מבחינים שחסר בהם ממד פילוסופי שמקנה לאקדמאים שמסיימים אוניברסיטאות מחקר (ומשיגים תוארי דוקטור לפילוסופיה) ידע, וכנראה גם חופש חשיבה ודמיון, המאפשרים להם לפרוץ את המסגרות הקיימות של הטכנולוגיה. ידע, דמיון וחשיבה מסוג זה אינם מוקנים במוסדות המכשירים אקדמאים לפי הכוונת מקומות עבודה, כיוון שמה שמעניין את מקומות העבודה הללו הוא "התאמה תעסוקתית", כפי שהתפרסם במודעה ב"כלכליסט" שצוטטה בפתח מאמר זה.

ניתן להדגים פרדיגמה שהתקיימה כאן בעבר במסגרת ניסיון כלכלי-חברתי-פוליטי לגבש הון אנושי לניהול התנועה הקיבוצית. הנהגת התנועה הקיבוצית הקנתה חינוך ערכי לדור הצעיר שנולד בקיבוצים. בוגריו לא הוגשו למבחנים שנועדו להקנות להם תעודות בגרות. הם קיבלו תעודות גמר שהונפקו בבתי הספר ההתיישבותיים. במסגרת הרציונל של מערכת חינוך זו נטען שאין לבוגריה צורך בתעודת בגרות ממלכתית כדי לתפוס את מקומם בקיבוצים אחרי השירות הצבאי. כשמנהיגי התנועה הקיבוצית נוכחו לדעת שנדרשים לקיבוצים מרכזי ענפים, מרכזי משק, גזברים, מנהלי מפעלים וכיו"ב, הם יזמו הקמת מסגרות כמו-אקדמיות בסיוע מוסדות אקדמיים מוכרים. הקיבוצניקים הצעירים שיועדו לתפקידי ניהול, נשלחו ללימודים מקוצרים שבהם נלמדו קורסים ייעודיים כדי לאפשר להם לנהל מערכות קיימות ללא הקניית רקע אקדמי לצורך "חשיבה מחוץ לקופסה", בדומה לחינוך הגבוה שהתגבש ברוסיה הסובייטית.

אותם בני קיבוץ שלא הסכימו להיטמע במערכת הזו, עזבו כדי ללמוד במערכת אקדמית המקובלת במדינה ובעולם המערבי. למשל: אחד מהם למד בטכניון, התקדם עד שהתמנה למנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית (ראו הספר "קשת עילם" בהוצאת "ידיעות ספרים", 2009). אם האיש היה הולך לקורס הבין-קיבוצי בבית ברל, הוא היה כנראה מגיע לתפקיד כזה או אחר בקיבוצו או באחד מהמפעלים הקיבוציים שרובם כשלו או הופרטו.

לסיכום – האקדמיה, דהיינו אוניברסיטאות המחקר המכשירות בעלי תארים גבוהים, חייבת להיות מנותקת ממקומות העבודה. אין זה אומר שבמסגרת הלימוד האקדמי באוניברסיטאות אסור להכיר מקומות עבודה. אבל אין לאפשר שתוכניות לימודים באקדמיה ייגזרו על ידי אינטרסים של גופים כלכליים. לעומת זאת תוכניות הלימודים בבתי הספר לטכנאים ובמכללות האזוריות יכולות להתגבש בסיוע מעסיקים על מנת להבטיח לבוגרי המוסדות הללו תעסוקה.