האפשרות הפחות מוצלחת

מאחוריי שנים רבות של הוראה אינטנסיבית במגוון רחב של מוסדות אקדמיים; לימדתי אין-ספור שעות בקורסים לתואר ראשון ושני, כולן במתכונת של הרצאות פרונטליות בכיתה פיזית, כאשר מולי ישובים הסטודנטים. והנה לפני למעלה משנתיים נחתה עלינו מגפת הקורונה ושינתה הכול, בין היתר את שיטת ההוראה. בלית ברירה עברנו ללמד בשיטות אחרות. כל מוסד אקדמי ניווט בדרכו, על פי האינטרסים שלו ותפיסת עולמם של קברניטיו, אולם בסופו של דבר מרחב האפשרויות התברר כמוגבל, וההתנהלות בכל המקומות הייתה דומה.

בחמשת הסמסטרים שחלפו מאז התפרצה הקורונה, לימדתי שעות רבות בארבעה מוסדות אקדמיים. צברתי תובנות, שברצוני לחלוק עימכם, בעיקר משום שברור לי כי לא כל עמיתיי להוראה אקדמית סבורים כמוני. שנת הלימודים תשפ"ב כבר בפתח, ואיש לא באמת יודע לאן לוקחת אותנו המגפה – אשר על כן אני רוצה לתרום מניסיוני האישי.

שלוש אפשרויות עיקריות קיימות כיום בהעברת השיעורים. הראשונה, הוראה פיזית בכיתה. בימים כתיקונם ולאורך השנים זו הייתה השיטה היחידה. אם וכאשר נמנעה האפשרות ללמד בדרך זו, למשל בשל איום טילים, השיעורים בוטלו. זה קרה לעיתים נדירות. והנה באה המגפה ויצרה פחדים ואיסורים להתכנס, ונדרשנו לעבור לאפשרות השנייה והיא לימוד מרחוק באמצעות רשת האינטרנט שהולכת ומתפתחת ביכולותיה. רוב הלימודים בשנתיים האחרונות היו במתכונת של שיעורים מקוונים באמצעות תוכנת ZOOM ודומותיה. הניסיון הלך ונצבר, ולכל אחת משתי אפשרויות הלימוד יש כמובן יתרונות וחסרונות יחסיים. והואיל וגורמים שונים ראו אחרת את היתרונות והחסרונות ואת משקלם הסגולי, נולדה האפשרות השלישית – ההוראה ההיברידית. מדובר בשילוב של שתי האפשרויות הראשונות: המרצה נמצא בכיתה עם חלק מהסטודנטים שיכולים ומעוניינים לשבת שם פיזית ולהסתכל למרצה בעיניים. כל יתר הלומדים משתתפים בשיעור מרחוק, אם בכלל, כשהם בביתם או במקום מרוחק אחר. הרעיון היה לאפשר לכל סטודנט לבחור את שיטת הלמידה המועדפת עליו, אם וכאשר היא ישימה מבחינת תקנות הבריאות.

בראשית ימי המגפה היה לכאורה ברור מאליו כי הלימוד מרחוק הוא פתרון לשעת צרה, וכשזו תחלוף תהיה חזרה מהירה ומלאה ללימודים בכיתות ובאולמות שממתינים בשיממונם. אלא שבינתיים עומד להיפתח הסמסטר השישי מאז פרוץ הקורונה, ועדיין לא ידוע מתי תמוגר המגפה, כמה גלים עוד תכה, מה יהיה משכם, ולאילו עוצמות יעפילו. לכן נערכים כעת המוסדות כולם ללימודים בכל אחת משלוש האפשרויות הנ"ל, כמובן בכפוף למה שיהיה מותר בכל עת. אני אישית הגעתי למסקנה כי האפשרות הגרועה ביותר היא הלמידה ההיברידית, וככל שיותירו את הבחירה בידי אני אעדיף על פניה כל אחת משתי האפשרויות האחרות.

אני סבור כי הלמידה ההיברידית מעודדת אי-נוכחות כוללת בשיעור. ברוב המקרים הנוכחות בכיתה הפיזית דלה למדי. למרות זאת תשומת הלב של המרצה והקשר שלו לתלמידים הנוכחים פיזית בכיתה הוא הרבה יותר חזק. הסטודנטים שמחוברים לשיעור דרך האינטרנט שיוצר ממילא ריחוק וניתוק, נעשים בשיעור היברידי מנותקים עוד יותר. דרך הלימוד של כיתה נוכחת פיזית בשיעור שונה בהרבה היבטים מלימוד מקוון. אולם בשיעור ההיברידי צריך לשלב בין שתי הדרכים, או לקפץ ביניהן, וההספק וההישגים נמוכים יותר. שיעור היברידי תלוי מאוד במגבלות הטכנולוגיה, הרבה יותר מאשר בשתי שיטות ההוראה האחרות, על כל המשתמע מכך כולל מספר התקלות. חשוב לזכור גם כי הוראה היברידית מחייבת השקעות כספיות גבוהות שאינן מוצדקות בדרך כלל לעומת תרומתה. וזאת איננה רשימת החסרונות השלמה.

אלא שלמרות כל האמור, ואף על פי שדעתי בנושא מוצקה, אני סבור שצפויים עוד שינויים בסיסיים ברוחב ובעומק הנושא. ולא ממש ברור עד תום להיכן הם יובילו בכל הקשור לשיטת הלמידה. הנה לפניכם שני רמזים שקיבלתי ושמחייבים מחשבה כה שונה ממה שהכרנו עד כה. באחד המוסדות שבהם אני מלמד קבעו עימי 2 קורסים לעוד כ-11 חודשים, והודיעו לי מראש, שללא קשר לקורונה הם יתקיימו בלמידה מרחוק. במוסד אחר הודיעו למרצים בפקולטה שבה אני מלמד כי בשנת הלימודים הקרובה השיעורים בכיתה יהיו רק פעם בשלושה שבועות, ויתר שני השיעורים במרווח יהיו מרחוק ובשיטות הפעלה שונות. הכיוון הכללי הוא של שינויים משמעותיים למדי, אם כי קשה לדעת מה בדיוק ילד יום.