חוסר עקביות בטיעון – זמן קורונה

לעיתים קשה להבין את טיעוני מערכת החינוך והאקדמיה, לפחות כפי שהם באים לידי ביטוי בתקשורת. במאמר קצר זה אנסה להבהיר את דבריי.

מחד גיסא נאמר לנו כי הילדים הלומדים בבתי הספר נפגעים אנושות בשיטת הלימוד מרחוק. לחלקם אין הציוד הנדרש, לחלקם קשה להתרכז או שאין להם חברים ועוד מגוון טענות שונות. על האוניברסיטאות לא אומרים דבר. נראה שכל אותם דברים לא תקפים למוסדות להשכלה גבוהה.

מאידך גיסא נאמר באמצעי התקשורת שהלימודים מרחוק בבתי הספר כל כך לא יעילים שייתכן שכלל לא יוכרו על ידי המועצה להשכלה גבוהה. במקרה כזה ציוני הבגרות לא ייחשבו לצורך קבלה לאוניברסיטה, ויישאר מדד "אובייקטיבי" יחיד – הבחינה הפסיכומטרית.

אבל איך לומדים באוניברסיטאות? גם בהן לומדים "מרחוק". והטיעון שבעקבותיו ייתכן וישללו את תקפותן של הבגרויות נשען על איכות הלמידה מרחוק, האם אין הדבר תקף גם לגבי המוסדות להשכלה גבוהה? האם לא היה צורך שכל מרצה ומרצה יתאים עצמו למדיום החדש? ודאי שכן. האם הוא מלמד באותה איכות, רמה, פאתוס, כמות ועומק שהיה מלמד אילו עמד מול כיתת הלימוד? אני מטיל בכך ספק. ומה לגבי בחינות מרחוק וטוהר הבחינות שהיה אמור להתלוות אליהן? האם "טוהר" זה נשמר בבירור כשהסטודנט יושב בביתו? ברור לחלוטין שחלק ניכר מהמרצים נדרשו להתאים עצמם ל"שיטה החדשה". מובן שהתאמה זו נערכה ללא תוספות שכר הכרוכות בה, אך זה אולי רלוונטי למאמר אחר.

ואם אנו כבר מדברים על שכר, האם שכר הלימוד הופחת בהתאם לשינוי בשיטת הלימוד? פחות חשמל בכיתות, פחות מנקים, פחות תחזוקת בית, פחות שומרים, פחות, פחות ופחות. אם כל ההפחתות הללו לא התבטאו בהורדת שכר הלימוד, הרי שזה עוול.

קל להבין את הקולות המדברים על שקיעתה של האקדמיה. אולי אף על סיום דרכה. האם יש עדיין צורך בלימודים במשך כמה שנים כאשר ניתן לעבור קורס מזורז של כמה חודשים ולהתחיל מייד לעבוד? הצבא, למשל, מכשיר כיום בארבעה חודשים ועד חצי שנה "מומחים" לתקשוב. קורסים קשוחים, רובם קדם-צבאיים, ובני המזל שעוברים את הקורסים נשלחים ליחידות הפאר של 8200, devopps ואחרות. האם חייבים לימודי מחשב במשך שלוש שנים לתואר במחשבים?

אם משתמע מכאן כי ברצוני לסגור את האוניברסיטאות ואת המכללות, טעות בידיכם. באופן מסורתי במוסדות להשכלה גבוהה רכשו התלמידים השכלה "גבוהה". לא רק מקצוע. הסטודנטים אמורים היו לקבל "ערך מוסף" מעבר להתמקצעות. השכלה רחבה בפילוסופיה, בחינוך, בלימודי חברה, בשפה ועוד. בצאתך מהמוסד, עם תואר ראשון, תואר שני או דוקטורט, היית אמור להיות בוגר (או בוגרת) צעיר שנגע ולו במעט באוסף החשיבה וההגות העצומים של הדורות הקודמים. והנה, פקולטות שלמות ל"השכלה" הלכו ונכחדו במהלך השנים האחרונות. פקולטות לספרות, לפילוסופיה, לחינוך וללימודים כלליים (שם מכובס להעמקת והרחבת הידע) נותרו ללא דורש. לעיתים אף נסגרו או נשארו עם מספר מצחיק של סטודנטים.

כאשר המטרה היחידה היא השגת "כרטיס כניסה" לשם עבודה ולא ידע בפני עצמו, ברור מאליו כי הצורך בו הולך ופוחת. ברורה גם הפגיעה האנושה בעומק החשיבה ובשיח החברתי. קשה מאוד להיות אוטודידקט. זו מלאכה הכרוכה בזמן ובעניין. האקדמיה הייתה אמורה לתת לנו את הכלים הראשוניים לסקרנות בשאיפה להשגת ידע. תחת זאת, הרעיון של Zoom כפתרון, הולם את ההשקפה שלפיה הדבר היחיד החשוב בהשכלה הוא ההישג בסוף – התעודה או התואר. אם אלה הדברים היחידים שמעניינים, הרי שניתן לסגור את המוסדות כבר עכשיו ולתת לכולם לחפש לבד בוויקיפדיה.