המאמר נכתב במשותף עם קובי מייק
עידן הקורונה, שפרץ קצת לפני תחילת סמסטר אביב תש"ף, הביא איתו מהפיכה גם באקדמיה. ביום חורפי אחד נדרשו מוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ לעבור מהוראה פרונטלית מסורתית להוראה מקוונת.
זה לא היה קל ולאחר תקופת למידה והסתגלות, מצאו המרצים והסטודנטים נקודות איזון, תוך שהם ממקסמים את היתרונות הגלומים בהוראה מקוונת, כגון אפשרות להקלטה של שיעורים, עבודה בקבוצות באמצעות חדרי zoom, ועוד.
לקראת סיום הסמסטר, חלה רגיעה במגפת הקורונה והמוסדות להשכלה גבוהה נערכו לתקופת בחינות במתכונת מסורתית הכוללת חדרי בחינה, טפסים, מחברות ומשגיחים. אלא שהקורונה לא נעלמה, ונדמה שהעולם צריך להתרגל למתכונת חיים חדשה גם בעולם הבחינות, שכן, עם תחילת תקופת הבחינות והתפרצות הגל השני של המגפה הוחלט שלא לקיים את בחינות סוף הסמסטר בקמפוסים.
מוסדות ההשכלה הגבוהה ניצבו שוב מול שינוי דרמטי שנכפה עליהם בן לילה. הפתרון שאומץ הוא בחינת הסטודנטים איש איש בביתו/ה. לצורך שמירה על טוהר הבחינות, העתיקו מוסדות ההשכלה הגבוהה את מנגנון ההשגחה הקיים בקמפוס לבתי הסטודנטים. באמצעות מצלמת zoom ואמצעים נוספים ניסו הבוחנים לשמור על טוהר הבחינות, מנגנונים שבדיעבד הוכחו כלא יעילים, דורשים משאבים רבים ומורכבים ליישום.
לאור הקשיים הללו, עלו במוחנו המדעי פתרונות יצירתיים חדשים המתבססים על גישת הפרובוקציה של אדוארד דה-בונו. על פי גישה זו מתחילים מרעיונות רדיקליים, גם אם ברור שאינם ישימים. החשיבה הרדיקלית מעוררת ומאפשרת כיווני חשיבה חדשים וזיהוי רעיונות ישימים הנובעים מכיווני החשיבה החדשים, ובמקרה שלנו, הם עשויים להיות ישימים גם בבעיית טוהר המידות בבחינות.
לאור המצב שנוצר, האם אפשר להעריך ציון של סטודנט ללא בחינה כפי שנהוג ומקובל? ואם כן – כיצד?
בשנים האחרונות מתפתח מדע חדש – מדעי הנתונים – אשר מציע מודלים וכלים לחיזוי וניבוי על ידי למידה מנתוני עתק. יישומים רבים של מדעי הנתונים נפוצים בשנים האחרונות כגון התאמת טיפול תרופתי אישי למחלות, זיהוי הונאות, יצירת סביבת למידה מותאמת אישית לתלמידים, נהיגה אוטונומית ועוד.
לכן, כרעיון רדיקלי, במקום לבחון את הסטודנטים, אפשר בעצם לחזות את ציון הבחינה שלהם באמצעות אלגוריתם למידת מכונה. הרעיון הוא לאמן מכונה לומדת, באמצעות נתונים של סטודנטים מסמסטרים קודמים – הכוללים את מלוא הנתונים על תהליך הלמידה, תוצרי הלמידה, מאפייני השימוש במערכות הלמידה המתוקשבות, ציוני תרגילים ועבודות בית והישגיהם בקורסים אחרים ובכך לנבא את הצלחתם או כישלונם. המכונה היא זו שיודעת לייצר מודל ניבוי לציון בחינה שבעזרתו נוכל לחזות את ציון הבחינה של סטודנטים, מבלי שהם יצטרכו להיבחן כלל.
רעיון זה, כאמור, הוא רדיקלי ופרובוקטיבי ומעורר סימני שאלה רבים: כמו למשל עד לאיזו רמת אמינות אפשר לחזות ציון בחינה? או עד לאיזו רזולוציה אפשר לשכלל גם את מצב רוחו של הסטודנט בבחינה? זאת ועוד, הרעיון גם מעורר סוגיות אתיות לא מעטות: האם לא ראוי לתת לסטודנטים הזדמנות ללמוד ולהשתפר לקראת הבחינה? האם אפשר להשפיע על האלגוריתם בדרכים לא ראויות?
שאלות אלו ואחרות הן לגיטימיות. עם זאת, הטכנולוגיה קיימת. כיום, באמצעות בינה מלאכותית, מכונות יודעות להפעיל מנגנונים שלמים ואפילו לתכנן מהלכים אסטרטגיים כמו במשחקי שח מט. עידן הקורונה שינה את פני ההוראה באופן שישנה בוודאי גם את עתיד ההוראה. כעת ראוי גם לחשוב כיצד יש לשנות את הערכת הלמידה בעידן הקורונה, באופן שיוביל לשינוי בשיטות ההערכה גם בעתיד – זהו צורך קריטי לעתיד ההשכלה הגבוהה בעולם כולו.
16 תגובות
עם אותו פוטנציאל
אחד משקיע ולומד ואחד לא
איך זה נמדד
ואם מטילים משימות במה זה שונה מבחינה?
בהגדרה: אם אחד משקיע והשני לא – הרי שהם אינם בעלי אותו פוטנציאל.
ולעניין – ישנן שיטות רבות להעריך סטודנטים גם ללא עריכת בחינות "מסורתיות". החיפוש אחר "אלגוריתם" לחיזוי ציון של סטודנט ללא צורך שיבחן כלל הוא ברכה לבטלה. זה מקביל לפיתוח נהיגה ללא נהג. כששלחו מכונית כזו לכביש תוך כמה דקות היא דרסה למוות אישה. המכונית קורקעה עד להודעה חדשה.
בשביל מה לפתח תוכנה ("אלגוריתם") בשביל לנחש ציונים? איזה מוסד יעניק תעודות מומחה על בסיס ציונים לסטודנטים שלא נבחנו באמת?
את תלכי לרופא מסוג זה? או תניחי למהנדס מסוג זה לבנות לך בית? או לרוקח שכזה לרקוח לך תרופה? וכיו"ב.
אתה הרי מרצה באקדמיה איך זה שאתה לא יודע לעובדה שרכב אוטונומי בדרך לכיבוש הצירים. שכבות אוטונומית כבר מתפקדות בפועל. שרוב המהלכים בבורסות הגדולות בעולם עובדות עם הזמנות ומכירות לפי אלגוריתמים ממוחשבים. שכלי מלחמה לא מאויישים יותר ויותר ממלאים תפקידים שהיו פעם י
מה קשור מה שכתבת לבחינות?
הרי גם ניהוג כלי מלחמה וניהול חמס כספי באמצעות בורסות נעשה על ידי בני אדם.
וגם את אותם צירים שיכבוש רכב אוטונומי כבשו מזמן כבר רכבות על ותת קרקעיות.
אז מאי נפקא מינא?
לא ולא!
אסור לנו לשכוח שמאז שנות ה-30 ידוע לנו שאלגוריתמים אינם מסוגלים לבדוק או להעריך אלגוריתמים. מעובדה זו נובע שבקורסים שבהם הלומדים יכולים ליצור תוצרי למידה שהם אלגוריתמים, במפורש או בדיעבד, שום אלגוריתם אינו מסוגל לבחון אותם או להעריך את פועלם. זה חל על הרבה קורסים באקדמיה, ולא רק על קורסים לתכנות ולמדעי המחשב. כל קורס שבו הלומדים מתמודדים עם תהליכי עיצוב (מקורסים מתקדמים לבלשנות, להנדסה מולקולרית, להנדסת מכונות, לפיסיקה מתקדמת ועד לקורסים בארכיטקטורה ובאמנות העיצוב) פותח פתח ללומדים מוכשרים ומעודד אותם ליצור תוצרים שהם בדיעבד אלגוריתמים.
מעניין יהיה למצוא קריטריונים להערכת קורסים, להבדלה בין קורסים כאלה הפתוחים ליצירת תוצרים אלגוריתמיים לבין קורסים אחרים. ייתכן שרק קורסים פתוחים כאלה ראויים להילמד באקדמיה….
מעוררים מחשבה ויוצרים דיון בנושאים שנוגעים לכולנו.
למה לא שילוב של האלגוריתם עם התערבות אנושית לפחות כאופציה?
הנושא יתפתח מאוד, במקביל להתפתחות טכנולוגיות המידע.
ציון בלי ללמוד
ציון בלי ללמוד זה כמו "ציון מאלגוריתם" בלי להיבחן וכמו תואר שני בלי תזה. בקיצור הזנייה של האקדמיה לצורך יצור דיפלומות.
ולא לפי בחינות או תכונות אישיות.
רק אל תביאו אותנו לשם.
זה מאמר דיעה אמיתי.
די ברור שזה יקרה בעתיד
ראו כתבה בישראל היום על בדיקת בחינות באמצעות אלגוריתם למידת מכונה.
http ://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODN/Israel/TranslateArticle.aspx?doc=ITD/2021/01/26&entity=ar00803&ts=20210126012848&uq=20200817101814
ההשפעות של הקורונה עוד יגיעו והן יהיו הרבה יותר משמעותיות ממה שחושבים. הטכנולוגית המידע יהיה תפקיד הרבה יותר חשוב, לטוב או לרע.