במשך שנים רבות אני מרצה באקדמיה, ובהיקפים גדולים. יצא לי להכיר לא מעט מוסדות אקדמיים, אוניברסיטאות ומכללות. אחת התופעות הבולטות והמתפתחות שאני עוקב אחריהן היא שינוי אופי הבחינות. אם בעבר הבחינה השכיחה הייתה בנויה משאלות פתוחות, הרי שככל שחולף הזמן מתפשט הסטנדרט של מבחן ברירה, המכונה "מבחן אמריקאי" (Quiz).
למען הסר ספק אבהיר את ההבדל בין שני הסוגים, עבור מי מהגולשים שאיננו בקיא בסוגיה. במבחן עם שאלות פתוחות על הנבחן לענות בלשונו שלו על השאלה. לעומת זאת, במבחן אמריקאי מחבר השאלה מצמיד אליה כמה תשובות, בדרך כלל ארבע, והנבחן צריך רק לבחור בתשובה הנכונה ביותר מבין החלופות הללו ולסמנה.
יותר ויותר מרצים עוברים למבחנים האמריקאיים, ובמחלקות רבות בשיעור ניכר של מוסדות אקדמיים זהו הסגנון השלט והמשתלט. רבים מעמיתיי לא מבינים על מה ולמה אני מתעקש ונצמד לגישת השאלות הפתוחות. אני מנצל את ההזדמנות שמקנה לי אתר זה להציג את הבעיה ואת עמדתי לגביה.
דבר אחד חייב להיות ברור, ואותו אף מרצה ואף בעל תפקיד באקדמיה לא מנסה כלל להסתיר. היתרון העיקרי של סגנון השאלות האמריקאיות הוא שבדיקת הבחינה מהירה מאוד. כל מה שצריך לעשות זה לבחון אם ה"איקסים" שסימנו הנבחנים נמצאים במקום. כל סימון במקום שגוי פירושו שגיאה. אם מכינים טבלה מרכזת לתשובות ומצמידים אליה שבלונת תשובות נכונות, צריך בסך הכול למנות את התשובות הנכונות ולרשום את מספרן. יתרה מכך, אם בחינה מסוג זה נערכת בעמדת מחשב, הרי אלפית שנייה אחרי שהסטודנט מסיים את הבחינה כבר אפשר לספק לכל הגורמים את הציון.
מבחינת המרצים זהו יתרון גדול ביותר. במבחן עם שאלות פתוחות הנבחנים כותבים לא מעט מלל. רוב הבחינות נמשכות שתיים עד שלוש שעות, ואתם מבינים כמה מלל נשפך ועומד לבדיקה. לדוגמה אם בדיקה של בחינה אחת שכזאת, כולל סיכומי הציונים ומילוי הטפסים, נמשך לפחות רבע שעה, ובכיתה יש 80 סטודנטים – הרי שמדובר בלפחות 20 שעות עבודה. אלא שקיימים גם מועדי ב' ו-ג', לאותם סטודנטים שנכשלו או שואפים לשפר הציון, וזה כבר מביא את בדיקת הבחינות להשקעה ששואפת ל-30 שעות. יש לזכור כי ההרצאות הפרונטליות בקורס בהיקף רחב מסתכמות בדרך כלל ב-39 שעות. ויש כמובן בחינות שבדיקתן אורכת יותר מרבע שעה. אין ספק שזהו נטל כבד. אל נא תשכחו גם שבדרך כלל מרצה מלמד כמה קורסים.
אני מבקש לציין שמעולם לא שמעתי מפי חסידי השיטה האחרת, הקצרה, טיעון ליתרון נוסף, מעבר לחיסכון בזמן הבדיקה. כנראה יצוצו כאלה בתגובה למאמרי, מתוך התגוננות והצדקה. ברור כי לחלק מהיתרונות שייחסו לבחינות האמריקאיות, ואני יכול לחשוב על כמה כאלה, יש היגיון ומשקל, אבל ודאי שהם ניצבים בעמדת נחיתות לעומת היתרונות הכל כך ברורים של הבחינות הפתוחות.
ברצוני להסביר כאן מדוע לדעתי יש לדבוק דווקא בשיטת השאלות הפתוחות. לעניות דעתי יש שש סיבות חשובות ועקרוניות, שבגללן אני לפחות ממשיך להשקיע כל כך הרבה מזמני בבדיקת הבחינות. אפשר בהחלט להרחיב ולהעמיק את הדיון ולצרף עוד כמה טיעונים. כאן אסתפק במה שנראה לי כעיקרי הדברים.
ראשית כדאי לזכור כי כאשר מדובר במבחן אמריקאי, כל שעל הנבחן לעשות זה לבחור אחת מתוך ארבע תשובות, אפילו בלי לדעת מה התשובה הנכונה, ובהגרלה אקראית כבר יש לו סיכוי של 25%, אפילו בלי להסתכל על השאלה ועל התשובות החלופיות. מאחר שבדרך כלל חלק מהתשובות אינן נכונות בבירור, וגם חסר ידע יבחין בכך, סיכוי הניחוש יכול לטפס עוד יותר ולהגיע לממדים משמעותיים מבלי שהנבחן שולט בחומר. בשאלה פתוחה, מי שלא יודע את התשובה לא יכול לנחש או להמציא דבר.
שנית, הבחינה האמריקאית מכירה בשתי תשובות, נכונה ושגויה. אלא שהמצב השכיח הוא שהנבחן יודע את התשובה אך לא בכל מאת האחוזים. אם ניקח לדוגמה שאלה מסוימת שמשקלה 10 נקודות, בהחלט ייתכן כי סטודנט אחד יקבל את מלוא הנקודות, נבחן אחר לא יזכה באף נקודה, ואחרים יזכו בכל מספר של נקודות בין שני הציונים הללו. בגישה זו הסטודנט מתוגמל בציון שמשקף את ידיעותיו בפועל, בניגוד לגישה הדיכוטומית שמונחת בבסיס המבחן האמריקאי, שמעוותת את משמעות הציון.
שלישית, כאשר מרצה מחליט שלא לתת לסטודנט את מלוא הנקודות על תשובתו לשאלה פתוחה, הוא הרי מחויב להסביר בהערות על מה ולמה הורדו נקודות. כך הבחינה מסייעת לסטודנט לתקן ולהשלים את הידע שחסר לו בעת שענה.
רביעית, בחלק הארי של המקצועות אי אפשר לבחון הבנה מעמיקה של החומר בשאלות "נכון או לא נכון". אמנם, אפשר לבנות שאלון אמריקאי מתחכם שיהיה קשה לענות עליו, גם אני יודע לעשות זאת. אולם חשוב להבין כי גם מי שיעלה בידיו לענות נכון, יהיה זה בזכות אינטליגנציה, או זכירה של פרט מסוים, אך לא בשל הבנה מעמיקה של הנושא. בשאלות פתוחות אפשר לראות תשובות מנומקות, לבחון אם הופקו לקחים, לבקש להשוות או לקשור בין חוק מסוים לתופעה נקובה. בקיצור, השאלות הפתוחות מאפשרות לאבחן הבנה משמעותית ועמוקה של החומרים הנלמדים ויישומם במציאות המקצועית. המבחן האמריקאי לא יכול להתקרב לרמה הזאת של בניית תובנות.
חמישית, ובעיניי זו כנראה הנקודה החשובה ביותר, זוהי הדרישה ליכולת התבטאות של המשתתף בבחינה. הולך ופוחת הדור עד כאב. אפילו סטודנטים באוניברסיטאות יוקרה בארץ, במחלקות שקשה יחסית להתקבל אליהן, הם חסרי יכולת התבטאות בכתב ובעל פה. המצב הולך ומחמיר. מוסדות ההשכלה הגבוהה מוציאים מקרבם את מנהיגי, מנהלי, מהנדסי ומורי העתיד. והללו לא יודעים לכתוב ולדבר בצורה ראויה. בבחינה הפתוחה נדרש כושר בנייה של נושא, הצגתו ומענה לו. נחוצה יכולת הסבר ושכנוע. לאן נגיע אם כל הצגת הידע שלנו מתמצית בבחירת המיקום של ה-X על הדף.
ואחרון ברשימה חלקית זו – בבחינה הפתוחה קשה הרבה יותר, עד בלתי אפשרי, להעתיק. גם אני מכיר את השיטות שנועדו לפגוע בקלות ההעתקה בבחינות שמתמצות בבחירה של אחת מארבע אפשרויות. אולם כל השיטות האלה רק מקשות על הסטודנטים את ההעתקות, הן אינן מונעות אותן באופן משמעותי.
אשמח לשמוע מעמיתיי וכן מסטודנטים ומהאנשים הנבונים הרבים שגולשים באתרנו את דעתם ונימוקיהם בעד או נגד העמדה שהצגתי. הרי מטרת האתר מתמצית בכתיבת מאמרי דעה שמעוררים שיח מפרה. אולי בסופו של דבר גם אני אשתכנע לחסוך את הכמות הבלתי הגיונית של שעות בדיקת הבחינות.
21 תגובות
מסכים עם כל מלה לחלוטין. אני מרצה כבר 15 שנים ומעולם לא בחנתי סטודנטים בשיטה "האמריקאית". ברוב המקרים זוהי בושה לאינטיליגנציה ובוודאי לא משקפף אפילו חלק מהידע שאמורים לרכוש בכל קורס. יש מקרים מאוד מצומצמים בהם נבחנים על ידע ספציפי בהם השיטה של מבחני רבי ברירה יכולים להתאים מקרים של צורך בלימוד ידע ספציפי וממוקד בלבד כמו לימודי תאוריה לנהיגה למשל או בעולם האקדמי אלמנטים מסויימים בלימודי רפואה הנחוצים לשם ידע שעל בסיסו עושים אנליזה וכד. אני שותף לדאגה של יונתן מרמת הדרישות מהסטודנטים – אנחנו מרדדים את רמת החשיבה המצופה מן הסטודנטים וחוזרים אחורה לשיטה של שינון ידע. היום אין כל צורך בהצגת רמת זיכרון גבוהה משום שהחומר זמין בלחיצת כפתור. על כן מבחנים פתוחים או עבודות הם התוצר הנכון יותר להערכת סטודנטים, לדעתי לפחות.
מבחנים אמריקנים הנם בדרך כלל עלבון
בחינות אמריקאיות הן בלוף מוכר על ידי כל הצדדים. הן מביאות לשטחיות, חוסר ידע וזיוף הישגים באקדמיה.
בקורסים שאני מלמד באקדמיה 60% מהציון הסופי בכל קורס נקבע על ידי בחינה שבה הסטודנט נדרש לנתח ולהסביר תופעות. 30% מהציון נקבע על פי עבודה בכתב שהסטודנט מגיש בסוף השנה ו- 10% מהציון נקבעים על ידי בהתאם להערכתי את הנוכחות וההשתתפות של הסטודנט בהרצאות.
בחינות אמריקאיות אינם בלוף גמור למרות שאין ספק שעדיף בחינה עם שאלון ותשובה מנומקת לשאלה. סבורני שלכל מי שעוסק בהוראה ברור שמבחן מקיף התתייחס לנושא ספציפי עדיף על שאלון אמריקאי. אבל ישנם מקרים שאפשר וצריך לשלב בין השניים. במיוחד שרוצים לבחון ידע על מגוון נושאים רחב שלחלקם לא ניתן לתת שאלה ספציפית.
שאלות פתוחות מקדמות חשיבה יצירתית העשויה לפתח יותר את התחום הנלמד…
זה זמן רב שלא קראתי מאמר שאני מסכים לא רק עם כל מלה, אלא גם עם אופן הצגת הנושא.ממש נהניתי לקרוא אותו. ואני מסכים גם עם כל התגובות שהוצגו כאן.
מבחני הברירה מגדירים בדרך אופרציונלית את איכות הידע הנרכש במוסד האקדמי שנותן חסות להם. לכן, בכל זאת מתעוררת שאלה מטרידה. הרי זה כמעט מובן מאליו שמבחני הבריה הם חרפה. אז מדוע בכל זאת ממשיכים להשתמש בהם?
לא מעשי שמרצה יתחיל לבדוק מגילות שכותבים סטודנטים.
כמדומני שהנהירה אחר המבחן האמריקאי נוהה אחר ״רצון ההמון״ המעדיף את המהירות והרגע על פני העמקה ומאמץ להתעמק ולהתעמת. הציון הוא חזות הכל והתכנים, אם ולכד יידרשו להם, יימצאו בדר׳ Google ! אנו מוצאים את קצורי הדרך בהחלפת מילים במספרים וכן בשימוש באות אחת בהעדפה על כתיבת המילה המלאה: U לדוגמא בהעדפה על You, וכן הלאה.. תופעה זו מביאה לעילגות השפה ולדילול התיקשורת בין בני האדם..
שיטת ההערכה שלי:
העברה של מצגת 10%
מסמך אפיון/עיצוב 20%
ONE PAGER ה 10%
הבחינה 60%
מבנה הבחינה:
כתיבה של אירוע. שאלות סגורות הבודקות הבנה בסגנון "מה נכון לעשות על בסיס האירוע".
התלמיד יכול לנמק בשתי שורות את בחירתו. באופן זה יתכן ואאשר בחירה שגויה כי אקבל את טיעוניו ומנגד אני עלול לפסול תשובה נכונה מאחר והנימוק מלמד שהיה זה ניחוש גרידא.
איני מאמין כי במציאות היום, המוסד האקדמי יתמוך במרצה אשר דורש יכולת ניסוח. לדרישות משמעותיות יותר אין גיבוי.
בתוך עמי אני יושב. בדיקה של בחינה במספר דקות פירושה לא יותר מאשר שאיפה אל הממוצע הנדרש.
ההסברים לא משכנעים
גם לדעתי מבחן עם שאלות פתוחות עדיף בהרבה על מבחן אמריקאי, וכך אכן נהגתי בקורסים שהעברתי. הסיבות מוסברות היטב על ידי הכותב.
הערה לגבי שני סוגי המבחן: (א) במבחן שאלות פתוחות יש להקפיד על אנונימיות הנבחן (דבר שנעשה בדרך כלל) כדי למנוע משוא פנים והטייה בבדיקה. (ב) במבחן אמריקאי אני ממליץ להוריד נקודות בציון עבור כל תשובה שגויה וזאת כדי להרתיע מניחושים.
ראשית, רציתי לתבוע את עלבונם של האמריקאים. למדתי בארה"ב וכל המבחנים בהם נבחנתי היו מבחנים פתוחים. הרושם שמבחן רב-ברירה הוא ברירת המחדל בארה"ב הוא ממש לא נכון. שנאתי בחינות כאלו בהיותי סטודנט, ובכל השנים הרבות שלימדתי קורסים אקדמיים מעולם לא העברתי בחינה רב-ברירתית. אני סבור שזו היא דרך לא נכונה להעריך ידע, וגם לא הוגנת. יש גם מרצים שמשכללים ונותנים יותר מתשובה נכונה אחת בחלק מהשאלות, כך שהמבחן הופך לעוד יותר חידתי. כדוגמא לאי הגינות: בשאלה מתמטית שהנבחן עשה טעות חישוב קטנה, במבחן פתוח – יקבל את מרבית הניקוד, אם הדרך נכונה, במבחן סגור – לא יקבל ולוא נקודה אחת. אגב: שמעתי עוד נימוק לזכות בחינות אלו. בחינה פתוחה יכולה לכלול 4-5 שאלות בלבד, בעוד שבחינה "אמריקאית" יכולה לכלות עשרות שאלות ולתת כיסוי לכל נושא וכל פרט בכל הרצאה. נימוק זה גם אינו מתקבל על דעתי כי הוא אינו מבדיל בין עיקר לטפל, וגורם לכך שניתן משקל יתר לפרטים אזוטריים. כראש חוג אני נתקל בתלונות רבות על בחינות "אמריקאיות", בעיקר על ניסוחים מבלבלים או לא מדויקים. לו היה הדבר בידי, הייתי אוסר באופן גורף על שימוש בבחינות אלו. דא עקא – שאין לי סמכות כזאת. אגב: העולם הולך לכיוון של אמצעי הערכה חליפיים ולא בחינות. זה עולם שילך וייעלם עם הזמן.
נושא המבחנים ברמה האוניברסיטאית אינו פשוט ויש להתחשב במספר גורמים הקובעים את מהות המבחן. ראשית , יש לקבוע מה מטרת המבחן. אם מטרת המבחן היא לבדוק ידע נלמד, בעיקר כמויות ידע ואינפורמציה הדרושות לתלמיד כמו למשל בלימודי משפטים, בו יש צורך בידע ללא עומק וללא פרשנויות, בתחום כזה , והדבר נכון גם ללימודי רפואה למשל, מבחן אמריקאי, בהחלט מספק את הסחורה. הנבחן יראה בקיאות וידע בחוקי חברות למשל, וידע לצטט פסקי דין חשובים בתחום הסחר, למשל, כולל תאריכים, או פסקי דין שמבוססים על פסקי דין אחרים, וכו'. הסטודנט לרפואה ידע לשייך תרופות למחלות, וידע לענות על שאלות הקשורות לאבחון על פי סימפטומים קבועים וכו'. הדבר נכון גם אם המרצה מעונין לבחון בקיאות בחומר הנלמד , כמו בלימודי שפה, מבחן אמריקאי עונה על הצרכים. מבחן פתוח משמש למטרות שונות לחלוטין. פה הכוונה לבחון את כושר הניתוח של הסטודנט והיכולות שלו להקיש דבר מתוך דבר, להשוות תופעות, להגיע להכללות, לכן המבחן חייב להיות פתוח. ברם, אני רואה חשיבות רבה במבחן אמריקאי ולדעתי ה"עליהום" על מבחנים מסוג זה מוגזם ומיותר. מבחן אמריקאי מודד בקיאות בחומר, מראה למרצה האם הסטודנט רכש חומר חדש במהלך הסמסטר , האם מאגר הידע שלו גדל, כי כדי לענות על שאלה פתוחה צריך ידע, ואינפורמציה, ועובדות. לפני הפרשנות שמתבצעת בתשובה הפתוחה, הסטודנט צריך ידע, הוא צריך לשלוט בעובדות, בקיצור, הוא צריך לדעת על מה הוא מקשקש, בשאלה הפתוחה. כי בתשובות הפתוחות יש הרבה בלבולי בי—ם והרבה מילים נבובות. לכן, העליונות של התשובות הפתוחות על המבחן האמריקאי צריכה להילקח בערבון מאד מוגבל, לדעתי.
אפשר גם אחרת. לדרג כל תשובה בחמישה ציונים בין 0 ל 100 כאשר הנבחן נדרש לדרג את בטחונו בתשובה שלו. אם הוא בטוח בתשובה הוא יסמן V ואם היא נכונה הוא יקבל 100 אך אם היא לא נכונה זה יהיה 0. אם הוא לא בטוח בתשובה יסמן X ואם היא נכונה הוא יקבל 75 אך אם היא לא נכונה זה יהיה 25 . אם הוא לא יודע והוא מודה בזה ביושר יסמן – והוא יזכה ב 50.
לדוגמא השתמשתי במבחן זה ל 600 סטודנטים שבצעו בסמסטר כ 12 ניסויי מעבדה ומטרת הבחינה לבדוק את התמצאותם במכשור ובתהליכי הניסויים. הציונים התקבלו כהתפלגות גאוסיאנית שהשיא שלה היה בציון 77.
דוגמא לשאלה: מדוע יש ללטש משטח עבור מטלוגרפיה:
א) כדי להגן על עדשת המיקרוסקופ; ב) כדי להעלות את כושר ההפרדה; ג) כדי להבטיח שכול פני השטח יהיו בפוקוס; ד) כדי להסיר את התחמוצת . לפני כל הצעת תשובה יש ריבוע שיש למלא ב V, X, או – .
רק (ג) היא תשובה נכונה.
חלקם מוסרים בדיקת הבחינות לעוזרי ההוראה ואפילו את חיבור הבחינה
מאמר מעניין.
כל דבר במינון מוגזם הוא דבר לקוי שיכול להחטיא את מטרה. אם עושים רק עבודות מסתכנים בהעתקות או קניית עבודות ממוכרי עבודות ברשת וזו מכת מדינה/אקדמיה. אם עושים עבודות קבוצתיות זוגות או שלשות קשה למדוד את כל ההשקעה של השלושה .מבחנים עם שאלות פתוחות או משולב חלק פתוח וחלק אמירקאי-יכול להות פיתרון מאוזן או שילוב בשל עבודות לצד מבחנים כאלו.מי שמרכז את נושא הבחינות והעבודות בכל מוסד אקדמי,צריך להגדיר קווי מדיניות כמה מבחנים ואילו הוא רוצה ובאיזה קורסים וכמה עבודות ואיזה סוג בקורסים אחרים.כל אינפלצייה בשיטה אחת יכולה לגרום לזילות ואי מתן הזדמנות לסטודנטים עם יכולות שונות
הסיבה שמקדמת את המבחחן האמריקאי היא עצלנות של המרצים. קשה לם פשוט להודות בכך.
אבל קורפל צודק
כנראה שהוא צודק
בורחים מהאמת
כל היתר מתחכמים, מתחמקים, מתעצלים, מתרצים…..
אני חושב שאתה מחמיץ את המטרה.
מבחנים נועדו לוודא שהתלמיד למד את החומר בצורה הטובה ביותר. אין סיבה לזכור ולשנן נושאים בעלפה אלא להכיר את הנושאים השונים ולדעת את העקרונות שלהם.
מבחן עם שאלות פתוחות מוגבל, באופן טבעי, בהיקף החומר עליו ניתן לשאול והוא מתרכז בתחום אחד. בד"כ אף מציעים כמה שאלות לבחירה. זה מאפשר גם למי שלא למד את כל החומר למצא משהו שהוא מבין בו.
מבחן עם שאלות "סגורות" לעומת זאת מאפשר להקיף הרבה יותר חומר ברמת "נגיעה" והבנה בסיסית, ואבחנה שאכן התלמיד מכיר את הנושא ולמד את החומר ברמה סבירה כלשהיא.
ולכן מבחן אמריקאי עדיף בעיני כדי לוודא שאכן החומר נלמד.
בהחלט יתכן וברמות יותר גבוהות, כאשר נכנסים לנישות מאוד מצומצמות, מבחן עם שאלות פתוחות יהיה הרבה יתר מתאים.