המרצים בוכים בלילה, לא נשמע קולם

מטרתי בשורות אלו היא להעלות לסדר היום הציבורי את ההכרה בנחיצותה של הערכה מחודשת להליכי קבלה וקידום באקדמיה. בהיותי מרצה וחוקרת זה 22 שנים, שבמהלכן עבדתי בשישה מוסדות להשכלה גבוהה, התוודעתי אישית למרצים ממגוון דיסציפלינות ומוסדות אקדמיים במסגרת העבודה וכן בכנסים ובימי עיון מקצועיים. רבים מעמיתיי למקצוע מצטיינים בשמירה קפדנית על יושרה והגינות, אולם ישנם אחרים הנכנעים ליצר הרע שבטבע האדם.

לצד היוקרה והכבוד הנלווים לקריירה אקדמית, קיימת, למרבה הצער, תופעה נרחבת של בריונוּת אקדמית וכן היעדר שקיפות בדיוני ועדות מינויים המטיל בספק את טוהר החלטותיהן. תחת מעטה הזוהר הכוזב של הנאורות והבינה מסתתרות תעצומות של אומללות ובדידות, של כל אותם הפרופסורים המצטיירים כספונים מדושני עונג במגדלי השן. אלו אותם הפרופסורים המחייכים לתלמידיהם ולעמיתיהם ביום, ומבכים את מצוקתם בהיחבא עם קומץ עמיתיהם בלילה.

בעוד שהמרצים הזוטרים נחשפים חדשות לבקרים למעשי התעמרות וסחיטה ונאלצים להוסיף שמות ממונים או בכירים מהם למאמרים המוגשים לכתבי עת מדעיים, סובלים הבכירים מתעוקה לא פחותה, אם כי שונה במהותה. פגשתי פרופסורים לא מעטים בשנות ה-60 וה-70 לחייהם, קורבנות התעמרות נבזית ששגרת יומם ולחם חוקם מתמצים באימה וטרור בשל שנאת חינם וחשבונאות קטנונית, הניזונה ממאבקי אגו חסרי תכלית. מרבית ההוויה והעשייה באקדמיה בישראל מתנקזת לתככים ואינטריגות בין-אישיות במקום שמלוא הזמן והמרץ יושקעו במחקר וביצירת ידע.

החלטות קידום וקביעות נגועות בשיקולים זרים שעיקרם טינה או חברוּת אישית; חברי ועדות מינויים במוסדות רבים שקועים במשאים ומתנים בעסקאות "קח-תן" שפלות המזכירות במידת מה את הפרקטיקות מסוג "יד רוחצת יד" לצד "יד מוחצת יד" הנהוגות בארגוני פשע מחתרתיים. בבואה לקבוע האם להעניק למרצה מסוים קביעות, ועדת המינויים מסתמכת בין השאר גם על תוצאות הצבעה חשאית בין חברי סגל המחלקה בעלי הקביעות; תוצאות הצבעה כזו חסרות כל משמעות מפני שהמצביעים אינם מקבלים לעיון את מסמך קורות חייו של המועמד, המפרט את הישגיו האובייקטיביים; לפיכך ברי כי המצביעים מכריעים מי לשבט ומי לחסד לרוב על סמך חיבה אישית, הערכת התועלות העתידיות שיפיק המצביע מהישארות המועמד במחלקה או לחלופין קנאה, צרות עין ותחרות עם המועמד.

כמו כן, פרופסורה אינה מעידה בהכרח על יכולתו האקדמית של המרצה והכרה בהישגיו הפרופסיונאליים, אלא על המיומנויות החברתיות שלו ביצירת הרשת החברתית ה"נכונה"; אחד מבכירי החוקרים בישראל סיפר לי כיצד הכיר את הממליץ שלו לפרופסורה במהלך ישיבה משותפת בלבוש מינימאלי בסאונה במלון שבו התנהל כנס שבו השתתף. מכאן פרופסורה אקוויוולנטית לחברוּת בקאנטרי קלאב או בכל מועדון דומה של "חבר מביא חבר". נראה אפוא כי פני הדברים מאוששים את דברי ישו: "אין נביא בעירו"; עקב זאת מפסידה האקדמיה הישראלית מוחות רבים, שלא זכו להכרה על פועלם בארץ, ומשהשתלבו באוניברסיטה בחו"ל נסקה הקריירה שלהם לגבהים מרשימים באורח פלא.

אכן, פוליטיקה ארגונית היא תופעה כמעט אוניברסאלית, אך מהווה חלק קטן יחסית מהעשייה היום-יומית בארגונים ובחברות במגזר העסקי. בולטת במיוחד התופעה בקרב מוסדות אקדמיים שהתפתחו בקצב מהיר, לעתים מהיר מדי, ביחס לחוסנו המוסרי של המוסד וליכולתו להקפיד על המינון הנכון בין צדק הקצאתי מול צדק פרוצדוראלי לנוכח שינוי ארגוני שכזה.

מוסדות אקדמיים רבים אינם זוכרים למרצים הוותיקים חסד נעורים, ולאחר התחזקותם מושלכים המייסדים כבקבוקי משקה ריקים למיחזורית, כשיכולתם להתמחזר ולהשתלב במוסד חלופי מזערית ביותר; כנאמר "וישמן ישורון ויבעט, שמנת עבית כשית, וייטוש אלוה עשהו, וינבל צור ישועתו" (דברים לב טו).

במקרים מסוימים מתקיים קשר הפוך בין ההישגיים ההשכלתיים של אנשי הסגל האקדמי לבין רמתם המוסרית. ככל שגבוהה דרגתו האקדמית של המרצה כן גוברת באופן פרדוקסאלי תאוותו הבלתי נלאית להכביר בסחיטת הוספת שמו לפרסומים בכתבי עת בין-לאומיים, וזאת מבלי שטרח להשתתף באורח פעיל במחקר ו/או בכתיבת המאמר. לפיכך הרי זה מתבקש שתיערך רגולציה בידי המועצה להשכלה גבוהה, להגברת הבקרה על התרומה האישית של כל אחד ממחבריו של מאמר מדעי כלשהו.

כמו כן ההיגיון הבריא והשאיפה לצדק ולהוגנות באמות מידה אוניברסאליות מזמנים אכיפת שקיפות של דיוני ועדות המינויים ושיקולי החלטותיהן, למען מיגור שחיתויות ועוולות בהחלטות קידום וקביעות.