דום שתיקה אקדמי

האקדמיה נועדה לעודד חשיבה וביקורת, לא לסתום פיות
צילום של בנט
צילום: Creative Commons

לפני ימים מספר התבשרנו על פעולה "מבורכת" של שר החינוך נפתלי בנט. השר אמר: "אנו מחויבים לשמור על זכות הסטודנט ללמוד במוסד להשכלה גבוהה מבלי שיחויב להאזין להטפה פוליטית שאין לה דבר עם לימוד התחום המסוים". לשכתו של שר החינוך מסרה: "אקדמיה היא מוסד חינוכי ולא כלי להטפה פוליטית, והשר לא ייתן שיהפוך לכזה…"

צריך להתייחס לנושא משני היבטים: עקרוני ופוליטי-מעשי.

ברמה העקרונית – המערכת האקדמית, מטבעה, היא מערכת ביקורתית, ליברלית, פתוחה, שיש בה חופש ביטוי וחופש אקדמי, מערכת נוקבת ולעתים פרובוקטיבית. אלו הם מאפייניה של מערכת אקדמית בעלת ערך, וכך היא צריכה לתפקד. לפיכך, צריך להיזהר מאוד מהגבלת החופש האקדמי, גם במחיר של ביטויים לא תקינים פוליטית או בעלי גוון פוליטי בוטה. אם בכך רואה השר בנט הטיה שמאלה, אנו אפוא בבעיה חמורה ביותר.

ברמה הפוליטית-מעשית אני רוצה לציין שאכן ישנם מקרים של הטפה פוליטית במערכת האקדמית, שאין לה מקום. לפני זמן פורסם מקרה של מרצה באוניברסיטת בן-גוריון אשר התבטא בחריפות כלפי סטודנט שהגיע לשיעור היישר מהמילואים לבוש במדים. המרצה אף ניסה לסלקו מהכיתה. צריך להיות ברור: במקרה זה אין מקום ואין זכות למרצה לדרוש מהסטודנט לצאת מהכיתה וכמובן הוא אינו יכול להתבטא כפי שהתבטא.

השאלה המרכזית היא האם יש כאן תופעה מקיפה? עד כמה הדברים באים לידי ביטוי מחוץ להקשר האקדמי? האם יש הצדקה לניסיונות הגבלה של החופש האקדמי בשל הטפה פוליטית ניכרת?

למיטב ניסיוני והכרתי, זה לא המצב! אז מדוע מקדם השר בנט את הנושא הזה עכשיו? אל לנו, חלילה לחשוד בכשרים. אולם שר החינוך בנט, מפלגתו והממשלה שבה הוא חבר מרכזי, אינם כשרים כלל ועיקר.

אנו צריכים לשאול את עצמנו מה בדיוק רוצה השר בנט ולאן הוא חותר? האם יש כאן התמודדות נקייה עם סוגיית החופש האקדמי וחופש הביטוי או שהשר מקדם מדיניות מכוונת, נסתרת או גלויה.

בשנים האחרונות אנו עדים לפעילות פוליטית אסטרטגית לצמצום הליברליזם הישראלי וחופש הביטוי, לצד ניסיונות מתמשכים לאינדוקטרינציה ימנית-דתית.

העניין הזה מצטרף לניסיונות הגבלה של התקשורת, מערכת המשפט (בג"ץ בפרט), האופוזיציה (באמצעות דה-לגיטימציה של הערבים והשמאל), קבוצות מיעוט (באמצעות הפיכתן ללא לגיטימיות – למשל, עדיף שהערבים שלא יצביעו).

ישנם ניסיונות בוטים ומתמשכים להצר את צעדיו של בית המשפט העליון, ניסיונות גסים לפגוע בתקשורת ובחופש הביטוי, ניסיונות להצר את ממדיו ואת גבולותיו של השיח התרבותי ולהתאימו לסקטורים פוליטיים ימניים ועוד.

ישנן פעילויות שמטרתן לפגוע ביכולות של קבוצות מיעוט לפעול פוליטית. במסגרת זו יש ניסיונות קשים לדה-לגיטימציה של הציבור הערבי וכן של כל מי שמוגדר שמאל.

יש חדירה של פעילות דתית-לאומית לצבא, ומנגד ניסיונות להדרה ודה-לגיטימציה של פעילויות מסוימות בצבא – שירת נשים למשל.

מצד אחד יש חדירה של תכנים דתיים-לאומיים במסווים שונים לפעילות בחינוך הממלכתי, ומצד שני יש הדרה מוחלטת של תכנים ליברליים וחילוניים מהחינוך החרדי ומהחינוך הממלכתי-דתי.

ישנו ניצול בוטה של מערכת החינוך הממלכתי-דתי וגם של מערכת החינוך החרדי לפעילות פוליטית – יציאה מאורגנת להפגנות, הטפה לעמדות פוליטיות ברורות ואי-חשיפה לתכנים אחרים, שונים ומגוונים.

צריך לחבר את הנושא לכלל מערכת החינוך ולחופש הביטוי בה:

במערכת החינוך החרדי – אין דריסת רגל לאף אדם שלא מתוך הקהילה/החסידות ולשום דעה מלבד הדעה החרדית, ובתוך כך הפלגים החרדיים השונים.

במערכת החינוך הממלכתי-דתי – אין דריסת רגל לחילונים בשום דבר ועניין. ויתרה מזאת, פועלת בה אינדוקטרינציה פוליטית ימנית-דתית (שהולכת ומקצינה).

בשתי מערכות חינוך אלו יש הפעלה של תלמידים לצרכים פוליטיים – ארגון אוטובוסים של תלמידים להפגנות פוליטיות וכד'.

לעומת זאת, ישנם ניסיונות "חינוך מחדש" ליהדות ולתפיסה ימנית לאומית במערכת החינוך הממלכתית, באמצעות גורמים דתיים חיצוניים – ירושלים, שורשים, בר/בת מצווה ועוד.

אם שר החינוך בנט חושב שצריך להגביל את חופש הביטוי האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה, הוא בוודאי חושב שצריך לעשות זאת בבתי הספר, שם לילדים יש יכולות מוגבלות הרבה יותר להתמודדות עם עמדותיהם של מורים וגורמים חיצוניים (כביכול מקצועיים) המגיעים לבתי הספר.

במקרה, או שלא במקרה, מוסדות החינוך שבהם ההטיה וההדרה הן הגבוהות ביותר הם המוסדות החרדיים ובאלו שבביתו של השר בנט – בתי הספר בחינוך הממלכתי-דתי, בפרט בהתנחלויות. זוהי פעילות פוליטית בעייתית הרבה יותר משום גילם הצעיר של התלמידים, חוסר בשלותם הפוליטית והיכולת המוגבלת שלהם, במסגרת שבה הם נמצאים, לחלוק על הנאמר או אף להביע עמדה אחרת ללא הסתכנות בפגיעה חברתית קשה.

אם השר בנט היה מציע ועדה אתית לאקדמיה ולכלל מערכת החינוך: כללית, דתית וחרדית, ו/או היה מאפשר פתיחות ונגישות מלאה לכל המגזרים בכל מערכות החינוך, אפשר היה להאמין לכנות מעשיו ולדאגתו האמתית באשר להטפה פוליטית. העניין הוא שדאגתו של בנט מופנית אך ורק כלפי מה שהוא מכנה הטפה פוליטית שמאלנית, חס וחלילה לא הטפה פוליטית ימנית ו/או דתית.

בימים אלו נקרתה בדרכנו דוגמה מאלפת של התנהגות שר החינוך והימין. באקדמיה לאמנויות בצלאל, במסגרת תרגיל עיצוב, נתלתה בחדר המדרגות עבודה של אחת הסטודנטיות. בכרזה נראית דמותו של ראש הממשלה ולפניו חבל תלייה.

עורך דינה של הסטודנטית, שנעצרה (במהירות שיא), נחקרה ושוחררה ללא האשמה, הסביר מפיה כי כוונת הכרזה הייתה לכך שראש הממשלה חונק את תהליך השלום. ייתכן שהכרזה אכן סרת טעם, ייתכן שהיא הובנה אחרת (במבט ראשון גם אני הבנתי אותה אחרת) אבל האם יש כאן הסתה? אם הייתה כוונה להסתה, הייתה הכרזה מפורסמת ברבים, באינטרנט או במסגרת הפגנה פוליטית.

מטריד עוד יותר, שגם שר החינוך וגם שרת התרבות מיהרו לחרוץ דין, להוציא את הדברים מהקשרם, ממשמעותם ולהשתמש בהם ככלי ניגוח פוליטי, ככלי לניגוח החופש האמנותי, חופש הביטוי, החופש האקדמי ובכלל לניגוח השמאל. במקרים רבים של הסתה מימין אין כל פעולה ואין התייחסות כזו.

יש כאן ניסיון לפגוע בחופש האמנותי על ידי שרי התרבות והחינוך, בעוד שלמעשה הם אלו האחראים להסתה, משום שהכרזה לא הופצה על ידי היוצרת אלא על ידם ומחוץ להקשר שבו נתלתה – תרגיל לימודי-אמנותי.

כמרצה באקדמיה אני מוצא את עצמי מתייחס עניינית לנושאים שניתן לכנותם פוליטיים. האם יש מקום למנוע זאת? האם אנחנו רוצים, או אף יכולים למנוע עיסוק בנושאים פוליטיים באקדמיה בפרט ובמערכת החינוך בכלל? האם אנחנו מעוניינים בשיח "ניטרלי" מבחינה פוליטית? למיטב הבנתי אין נושא כזה! וטוב נעשה אם לא ננסה להגביל עצמנו מעיסוק בנושאים פוליטיים באקדמיה בוודאי וגם במערכת החינוך.

הסטודנטים מספיק בוגרים ודעתנים כדי להתמודד עם סוגיות העולות במסגרת ההרצאות, ויש להם הכוח להתנגד לדברים שאינם נראים להם. לפיכך, יש להשאיר את חופש הביטוי האקדמי על כנו ולא לנסח קודים מגבילים האומרים מה מותר לומר ומה אסור. האקדמיה נועדה לעודד חשיבה ולפתח ביקורת ויש להשאיר זאת כך, תנו לסטודנטים לנתח, לשפוט, להתווכח, להוקיע, לתמוך, על פי אמות המידה שלהם כאזרחים בוגרים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

25 תגובות

  1. למרות שזה לא קשור לשיעור. לא שילמתי שכר לימוד בכדי לשמוע דעות פוליטיות שאת רובן בכלל לא נעים לי לשמוע.

    1. אני מסכים שהחופש האקדמי אינו חל על השתלטות על שיעור לטובת הבעת דעות שאינן קשורות – פוליטיות ואחרות.
      העניין במאמר הוא המכלול של הפעילויות אשר פוגעות בחופש האקדמי, בחופש הדיבור בתקשורת. וכל זה ממניעים פוליטיים. אילו השר בנט היה חף מניסיום לסתום פיות לא הייתי מעלה את הנושא.
      האינטרס שלך כסטודנט צריך להיות תמיכה בחופש האקדמי על מנת לאפשר עצמטות אקדמית וחשיבתי. ההגבלות לא נעצרות בנקודה ספציפית. אח"כ יבוא המשך!

    1. תודה על התמיכה.
      חבל שאינך מצרף את שמך. אני חושש שיש בך חשש לפגיעה בך. חבל מאוד.
      צריך להלחם בזה בכל הכוח.

  2. חופש אקדמי הוא אבן ביסוד האקדמיה. משמעותו היא שבתחום ההתמחות והמחקר שלו האקדמאי אינו מוגבל לחלוטין בדבריו.
    אין זה אומר שדעתו הפוליטית של פרופסור לגסטרואנטרולוגיה שווה יותר מאשר דעתו הפוליטית של מנקה רחובות. נהפוך הוא. לעיתים מנקה רחובות יהיה בעל עמדה יותר נכונה מאשר הפרופסור שיודע לחדור לרקטום באמצעות קולונוסקופ.
    ועוד –
    תפקיד האקדמיה הוןא בראש וראשונה לחקור וליצר ידע חדש.
    במקום שני עומדת הסוציאליזציה של הדורות הצעירים.
    אין בשום אופן לאקדמיה תפקיד בחתירה תחת המבנה החברתי שמחזיק אותה בחיים.

      1. אולי תנסה\י להסביר לי מהו להבנתך חופש אקדמי?
        האם משמעותו היא חופש שאין למי שאיננו אקדמאי?

    1. אני תמיד תמה איך אתה מגיע לאמירות קונספירטיביות – חתירה תחת המבנה החברתי. איך בדיוק זה המצב אפילו מרצים מנצלים לרעה מעמדם לשם הבעת דעות פוליטיות מחוץ להקשר.
      האקדמיה אמורה להיות מקום בו צריך להתקיים חופש דעות רחב ביותר, על מנת לשחרר את החוקרים ממעצורים אשר יבלמו את היצירה החשיבתית שלהם. בלימה או צמצום של החופש האקדמי הוא שלב ראשון בניסיון לצמצם את טווח חופש הביטוי והיצירה. אנחנו רואים זאת לאורך כל הקדנציה של הממשלה הזו אשר מנסה לצמצם את חופש המחשבה של כולנו, לא רק באקדמיה ולאפשר "אמת" אחת. זה נעשה ע"י ניסיונות סירוס של בג"ץ, דרך הפחדה והגבלה של התקשורת, דרך דה-לגיטימציה של קבוצות ודעות אשר אינן מתיישבות עם השלטון.

  3. בדיוק – חופש אקדמי כדי לעודד ביטוי ויצירה.
    נכון – בלימה – שלב בצמצום טווח חופש היצירה.
    נכון – יש לאפשר פלורליזם בחשיבה וביטוי ולא רק באקדמיה.
    אבל גם נכון שישראל היא אחת ממדינות המערב שבה חופש הביטוי הוא הרחב ביותר
    גם לממשלה מותר חופש ביטוי.
    הממשלה וראשה בסך הכל מתגוננים נגד ביטויים חופשיים לגמרי – למה אסור להם.
    דווקא עם חופש הביטוי מנסים לעשות דה – לגיטימציה לממשלה לגיטימית.
    בישראל מפחידים את העיתונאים? זה ברצינות?
    וכן – אם קצין טיפש משווה את מה שקורה כאן לגרמניה הנאצית – צריך לפטר אותו.
    כן – אם וון ליר עושים יום עיון על ג'נוסייד ומשווים את הנכבה עם השואה צריך להוקיע אותם.
    זה חופש אקדמי?
    ויש עוד דוגמאות רבות.

    1. ההבדל הקטן בין הממשלה לכל השאר במשחק הזה הוא שהממשלה יכולה ומנסה לחוקק חוקים על מנת לסתום פיות!
      דוגמאות להתנהלות לא ראויה או לא תקינה יש ויהיו. וכן יש כאלה שינצלו לרעה את החופש. האם זו סיבה לחוקק חוקים מגבילים.
      ממשלה לגיטימית איננה ממשלה שפועלת לדה-לגיטימציה של כל מי שמתנגד לדרכה.

      1. לבסוף אנו מתכנסים לאותו מקום.
        אתה צודק. יש ויהיו דוגמאות להתנהלות לא ראויה.
        יש שינצלו לרעה את החופש.
        וזו בדיוק הסיבה לחוקק חוקים מגבילים.
        האם תסכים עם מי שיצדד בג'נוסייד?
        האם תסכים עם מי שיטיף לגזענות?
        האם תסכים עם מי שיטיף לפשיעה?
        האם תסכים עם מי שיכחיש את השואה?
        אני משער שלא. לכן חוקקו חוקים מתאימים.
        נכון טענת – ההבדל בין ממשלה לכל השאר – שהממשלה יכולה לעשות בעוד השאר רק מדברים.
        לכן ממשלה עושה. אם לא מוצא חן בעיניך מה שהממשלה עושה – תחליף אותה בבחירות.
        ואז (אולי) תבוא ממשלה אחרת וגם היא תעשה.
        כך היה וכך יהיה.

        1. לא בכל מקרה צריך לחוקק חוקים. בעצם זה יותר מכך: עדיף להמנע מלחוקק חוקים בוודאי מגבילים, ככל האפשר ולתת לחברה להתנהל בחופשיות. רק מקרים קיצוניים שהחברה לא מצליחה להתגבר עליהם ע"י סנקציות חברתיות, ראויים לחקיקה. זה לחלוטין לא המצב. אין כאן כל סכנה של חתירה כנגד אושיות החברה. מה שיש כאן הוא צורך לגיטימי פוליטי לשמור על המשחק האקדמי.
          לא ברור לי מדוע האובססיה הזו מימין לממש ביטויי שליטה באמצעות חקיקה מגבילה.
          אם הימין כל כך בטוח בעצמו ובדרכו מה החשש מכמה אקדמאים "שמאלנים" שמביעים את דעתם. פגיעה בחופש הביטוי, בחופש האקדמי, בחופש האומנותי היא פגיעה קטלנית בדמוקרטיה. נראה שלשם מובילה אותנו הממשלה הזאת. מזה קשה יהיה להתאושש.

  4. אני לומד מדעי החברה
    הם כל הזמן מדברים על השם
    על התורה וקיום מצוות
    על הגויים הרעים
    את זה מתכוון נפתלי בנט לאסור?

    1. יפה שאלת!
      בוודאי שאין בכוונתו של מר בנט להגביל את זה. להיפך. יש כאן ניסיון ברור ומתמשך לייצר דרך חשיבה אחת הומוגנית, אשר תומת את דעותיו של השר. בזה צריך להאבק בכל הדרכים הדמוקרטיות הקיימות.

  5. אכן זהו הניסיון ובו צריך להלחם. זו דרכנו "המסוכנת" להלחט. להביע עמדות חופשיות המנוגדות לדרך הממשלה. את זה רוצים למנוע.

    1. בבקשה קרא את המאמר "שנאה שקרים וחופש אקדמי" שהתפרסם ב- JOKOPOST בתאריך 2 ביולי 2015. אשמח לקרוא תגובתך לנכתב במאמר זה.

      1. יצחק היקר
        קראתי, הגבתי שם ואני מגיב גם כאן.
        כתב הפרופסורים הוא לגיטימי. אפשר להתווכח על התכנים, על החכמה, על כל עניין אבל זכותם להיות שמאלנים ולחשוב מה שהם רוצים, גם אם אחרים ואפילו רבים חושבים שזה מופרך.
        ויכוח פוליטי בשיעור חקלאות לא נראה לי חלק מהחופש האקדמי.
        נראה לי שאתה ממעיט מערך הסטודנטים, צעירים ככל שיהיו. מדובר לרוב על צעירים בוגרי צבא שכבר בתיכון התרגלו לוויכוחים פוליטיים. ממש לא נראה לי שפרופסור ריינהרט יכלה בהרצאה או שיחה אחת לייצר כזו השפעה. בכל מקרה זהו מקרה קלאסי של חופש הביטוי. אין כאן ניצול של זמן אקדמי ושל סטודנטים שבויים. מי שרצה בא ומי שרצה יכול היה לעזוב בכל רגע. חוסר נימוס והתנהגות כמו של הגברת אשר היסתה אותך הוא דוגמא מצויינת של צביעות וחוסר הבנה בסיסי של דמוקרטיה, פלורליזם, החלפת דעות וכו'. בכל מקרה לא נראה לי שיש כאן קשר לחופש אקדמי. מדובר סתם על אשה חסרת תרבות שמעוניינת לשמוע רק את דגתה. לא הייתי מיחס לה חשיבות כלל גם אם יש לה תואר נכבד.
        רמאות אקדמית היא ההפך מחופש אקדמי, לדעתי. על כן בגלל רמאים אקדמים ובגלל כאלה שמנצלים לרעה את החופש האקדמי אנחנו צריכים לזרוק את התינוק עם המים.
        צריך לשמור על החופש האקדמי, תוך הוקעה של המנצלים אותו לרעה, תוך ענישה של הרמאים ועל ידי חוסר התייחסות לאלה שאינם שווים התייחסות.
        המשך חופש אקדמי פורה.

  6. ברשותכם אחזיר אתכם לדיון בקוד האתי האקדמאי שניסח אסא כשר שהקפיץ רבים בטענה ל"סתימת פיות" כביכול.

    אסא כשר לא התנגד להבעת עמדות פוליטיות בשני תנאים: האחד- שיעשה בשיעורים הרלוונטים (לדוגמא בלימודי כימיה- אין מקום לדיון כזה.) ושנית- במקומות שכן ראוי לקיים שיחות בנושאים פוליטיים (כמו מדעי המדינה למשל) כאן מציע כשר שהמרצה יציג לפחות שתי עמדות נוגדות ויאפשר לקיים דיון בנושא (כלומר- לא יסתפק בהצגת עמדה אחת, שלו , ללא אפשרות לבחון אותה מול עמדה נוגדת)
    אני מניח שניתן להגיע להסכמה על כך

    1. אני חושב שהכלל צריך להיות שהאקדמיה צריכה להשאר פתוחה! אין כאן תופעה של מרצים המנסים להציג עמדות פוליטיות ללא כל הקשר – מימין או משמאל. למה צריך לשים מגבלות במקום שצריך להיות פתוח.
      אני בהחלט מסכים שכל עניין חריג צריך להיות מטופל בהתאם. כפי שגם ציינתי במאמר. יש מרצים שלוקחים לעצמם את החופש לנצל את מעמדם לצרכים פוליטיים לא רלבנטים – הם מיעוט זניח. לא כדאי לפגום בחופש אקדמי שהוא מהות האקדמיה בשל חריגים. מקווה שעל זה אפשר להסכים.

      1. הבעיה של פוליטיזציה באקדמיה אינה זניחה כפי שאתה מתאר, יש אוניברסיטאות שפקולטה שלמה נגועה בכך ואינה מתירה כניסתם של אקדמאים שאינן מוכנים להביע באופן גלוי דעה מסוימת שמובילה את קו הפקולטה.
        באופן אישי אני יכול להעיד שבאוניבסיטה מסוימת נאמר לי באופן הכי גלוי שאם אני לא נמנה על בעלי קו פוליטי מסוים, שאפילו לא אנסה להגיש מועמדות. למרות שלא הייתי מזוהה אם אף קו, נמנעתי מכול קשר עם המוסד הזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

הסהר הטורקי

מה עומד מאחורי ההתקרבות של טורקיה למדינות האזור