במדינת ישראל, לפי החוק, כל התלמידים אמורים ללמוד מקצועות המוגדרים "מקצועות ליבה". כדי לזכות בתעודת בגרות יש להיבחן בלשון עברית, בהיסטוריה, באזרחות, במתמטיקה, באנגלית, בספרות ובלימודי דת (במגזר היהודי – תנ"ך, במגזר הלא-יהודי – בהתאם למגזר).
ידועה התנגדותם של מוסדות הלימוד החרדיים לרעיון מקצועות הליבה, בטענה שהכשרת הלומדים/ות לחיי מעשה, לעבודה ולהשתלבות בעולם אינה מקובלת עליהם, שכן כוונתם היא לחנך לעקרונות הדת היהודית ושמירת המסורת היהודית.
אני מבקש לערער דווקא על שני מקצועות חובה – אנגלית ומתמטיקה. הרעיון ללמד שפה זרה, ובעיקר אנגלית, מושרש במערכת החינוך עוד מתקופת המנדט הבריטי בארץ. לימים התרחב השימוש באנגלית עד שהפכה לשפה הבינלאומית המרכזית כיום בעולם, ומכאן, לכאורה, נולד הצורך בלימוד האנגלית כשפה זרה.
אינני יודע מה מלמדים היום במסגרת לימודי האנגלית, אך כאשר אני למדתי בבית ספר, לפני כשבעים שנים, ידעתי לצטט מתוך המחזה "יוליוס קיסר" של שייקספיר, אולם לא ידעתי לבקש כוס תה במסעדה או לשאול כיצד מגיעים לכתובת מסוימת. לכאורה, אי-אפשר להסתדר בעולם ללא אנגלית. ואני שואל: כמה מהישראלים בוגרי מערכת החינוך בארץ אכן משתמשים בפועל בשפה זו? רובם עושים זאת, אולי, רק בטיולים בחו"ל, אחדים מעדיפים לקרוא מאמרים וספרים באנגלית – אף שכיום ניתן בקלות לתרגמם לעברית ומעטים משתמשים בה כדי לקשור קשרים מסחריים ואקדמיים עם עמיתים בחו"ל. אך רוב הישראלים, המקדישים זמן רב ללימוד השפה, כמעט לא משתמשים בה במהלך חייהם. מדוע אם כן יש להקדיש זמן רב כל כך ללימוד השפה האנגלית כתנאי בסיסי לכל תלמיד/ה בישראל?
דברים דומים אמורים בעניין המתמטיקה. כמה מבוגרי בתי הספר משתמשים היום בנוסחה לפתרון משוואה ריבועית? כמה מהם זוכרים ומבינים את משפט פיתגורס? לכמה חשוב סכום הזוויות במשולש וכמה אכפת להם ממספרים ראשוניים ומשורש ריבועי? חשיבה כמותית ומסודרת היא אומנם חשובה ביותר, אך מעבר לחישובי אחוזים וארבע פעולות החשבון הבסיסיות – המספיקים בהחלט לנהל חיים מלאים – הכלים הנותרים נחוצים לבודדים בלבד. למהנדסים ולכלכלנים שביננו הם אולי חיוניים – אך מה לרופא ולמשולש ישר זווית?
דווקא מקצועות חשובים הרבה יותר נדחקים לאחור בשל הדומיננטיות של האנגלית והמתמטיקה. ידיעת הארץ והעולם, גאוגרפיה בסיסית, מורשת ישראל, היסטוריה של העם והמדינה, לימודי אזרחות – אלה המקצועות הנחוצים באמת לאזרחי מדינת ישראל. אולי דחיקתם נובעת רק בשל הניסיון להצליח במבחנים הבינלאומיים המשווים בין הישגי התלמידים בעולם?
אני יודע שאני קורא כאן תיגר על תפיסת עולמם של כל המומחים שפעלו מתוך ידע רב וניסיון אמיתי לשפר את רמת הלימודים בבתי הספר. אין לי טענות כלפיהם, ואינני מתייחס כלל למגזרי הלימוד השונים או למבנה מערכת החינוך, שכן אינני בקי בכך. ראייתי מסתכמת בהמלצה פשוטה: המעיטו בלימוד התרבות והספרות האנגלית והתרכזו בלימוד דרכי השיחה היום-יומית, המעיטו בלימודי המתמטיקה והגבילו את המתמטיקה הגבוהה רק למי שמעוניינים בה; הרבו בלימודי מורשת עם ישראל, ידיעת הארץ והכרת החיים בה. "דרך ארץ קדמה לתורה" לימדונו חכמינו – הגיעה העת לאמץ רעיון זה גם במערכת החינוך.
