האם נסיעה בזמן היא אפשרית?

בירור האפשרות לנסיעה בזמן אינו עניין פשוט. למרות הסרטים והסדרות שמרתקים אותנו תוך ניצול הרושם שהנסיעה בזמן היא סוגיה טכנולוגית בת-פתרון – פתרון לסוגיה, הנסמך על ידע מדעי מבוסס, מחייב התמודדות לפחות עם מושגי זמן וחלל לפי תורת היחסות. כלומר, הבנת תורת היחסות היא תנאי מוקדם להבנה לוגית של האפשרות לנסיעה בזמן, כי בתורת היחסות מגובשת ההבנה העדכנית ביותר שלנו ביחס למושג הזמן. במאמר הזה אינני מתכוון לדרוש מהקוראים שיתמודדו עם הבנת הפיזיקה העדכנית של חלל-זמן ושל חורים שחורים, אלא אני מבקש לברר כמה מהבעיות הקשורות בנסיעה בזמן על סמך ההבנה היומיומית שלנו את מושג הזמן ומנקודת המבט של השכל הישר ושל הפיזיקה היומיומית והפשוטה…

ראשית כול, עליי להבהיר שהעבר והעתיד אינם סימטריים מכמה בחינות ובעיקר מבחינת הנסיעה בזמן. כלומר, נסיעה לעבר אינה דומה לנסיעה לעתיד. מבחינת הבנתנו היומיומית, העבר מגובש לגמרי והוא די ליניארי, כי מבחינת החוויה היומיומית, אירועים בעבר צמודים לציר הזמן, כאשר יחס "מה קרה לפני מה" הוא די חד-משמעי. אם שני מאורעות התרחשו בעבר, אם אינם בו-זמניים, הרי שאחד מהם התרחש בדיוק אחרי משנהו. ומצב זה יישאר קבוע לנצח או עד שנפתח יכולת לשנות אירועים בעבר כרצוננו. יכולת כזו תהפוך, את תרבותנו לפחות, בתחום בעייתי ביותר של ימינו, בתחום הפלילי והשיפוטי. פשעים ייעלמו ועונשים יהיו חסרי משמעות, כי ראיות פליליות תלויות בקביעה של אירועים בציר הזמן. למשל, אדם אינו מסוגל לרצוח אם פעולותיו לא קדמו למוֹתו של הנרצח ואם הוא יכול לשנות את פעולותיו אחרי שהתבצעו.

לעומת העבר, העתיד הוא לוח חלק וריק. כמובן, אם לא נאמין ביכולת האדם לבחור באופן חופשי ואישי את צעדיו, העתיד יכיל רק את התוצאות הכפויות של הכרעותינו שנכפות על ידי גורמים חיצוניים שונים וייראה כמסילה סלולה וכבושה בדיוק כמו העבר. לעבר יש ציר זמן קווי של מאורעות שכבר קרו. לעתיד הפתוח והחופשי עדיין אין ציר זמן.

מבחינה זאת, העבר נראה יציב וקבוע. אבל, נסיעה לנקודת זמן מסוימת בעבר הופכת את הנקודה להתחלה של עתיד חדש הכולל את ביקורנו בעבר, והעתיד של אותו ביקור עלול לכלול את כל התכונות הגמישות של העתיד. כל שינוי שמתבצע בנקודה זו יוכל להשפיע על המתרחש בעתיד של אותה נקודה, אבל אינו יכול להשפיע על נקודות בעבר של אותה נקודה.

נניח שבשנת 2023 נצליח לערוך נסיעה אל נקודה מסוימת בחודש פברואר 1900. בהווה של אותה נקודה בשנת 1900 תתרחש תופעה מוזרה שתולדותיה יגיעו עד לימינו. העתיד של אותה נקודה בחודש פברואר בשנת 1900 שאליה הגענו בנסיעה בזמן, יהיה זהה עם עתיד מסוים של מועד היציאה בשנת 2023, כי כל מה שמתרחש מייד אחרי 1900 מתרחש גם אחרי 2023 ולהיפך, כל מה שמתרחש בשנת 2023 סמוך ואחרי שהנסיעה אל 1900 התרחשה יתרחש סמוך אל ואחרי אותה נקודה אשר אליה הגענו בפברואר בשנת 1900. כלומר, עצם הנסיעה לעבר תמוטט את ציר הזמנים ואת דברי הימים, החל מאותו עבר שהצלחנו להגיע אליו. נסיעה אל העבר תגרום ללולאה בהיסטוריה החל מאותו עבר. במילים אחרות, מחקר היסטוריוני טוב מאפשר לנו, בהווה, לבדוק האם אי-פעם בעתיד תתבצע נסיעה אל זמן כלשהו בעבר של המחקר.

בכל עתיד, יכולת הבחירה שלנו מכניסה מידה של אי-ודאות. כי כל עוד יכולת הבחירה באה לידי ביטוי, העתיד של האנושות הוא רשת בלתי מוגבלת של צמתים כאשר בכל צומת נדרשת הכרעה שכרגע עדיין איננה קיימת. האם תפרוץ מלחמה חדשה באירופה? או שכן או שלא. אילו צבאות יהיו מעורבים בה? האם איראן וגרורותיה, כגון תימן או לבנון, ייהרסו על ידי צה"ל? כך נראה העתיד, מכוסה בסימני שאלה, אך העבר נראה אחרת.

מקובל עלינו שהעבר אינו ניתן לשינוי גם אם נתחרט על מעשינו. אם העבר אינו יכול להשתנות, כי הכול כבר קבוע בו, נסיעה בזמן לעבר איננה אפשרית. כי כל עצם פיזיקלי (לפחות, כמו "מכונת זמן" היפותטית) ש"יקפוץ" מן ההווה אל נקודה כלשהיא בעבר יגרום לשינוי באותה נקודה, כי רגע לפני כן, אותו עצם לא היה בה. הופעתו בנקודת זמן זו של העצם ש"קפץ" אליה גם סותרת את חוקי ההתמדה והשימור של הפיזיקה הקלאסית. כלומר, נסיעה לעבר תגרום לשינוי בפיזיקה. אבל, בכל מקרה, נסיעה לעבר תיצור שינוי פתאומי בעבר, בניגוד להנחה המקובלת שהעבר אינו יכול להשתנות.

אם בכל זאת נציץ למעט פיזיקה, כל נסיעה לעבר הכרוכה בהסעת עצם פיזיקלי (אם זה עיפרון דומם או אם גוף של אדם חי) מן ההווה אל העבר, איננה אפשרית בלי יצירת שינוי בעבר. אם העיפרון שייסע לעבר יהיה באוויר ויתחיל ליפול לפני הנסיעה הוא ימשיך ליפול, אך נפילתו ביעד הנסיעה תסתור את חוקי הנפילה החופשית, כי הוא יופיע מ"שום מקום". בשינוי הנוצר על ידי נסיעה בזמן מתרחש שינוי גם במאסה או באנרגיה של סביבת הנקודה שאליה הגענו באותה נסיעה, מה שסותר את חוקי השימור שלהן בסביבה המרחבית של אותו שינוי. יותר מזה אינני מבקש לברר מבחינת ההיבטים של הפיזיקה של הנסיעה בזמן. אני גם לא נכנס לפרטי הדיון באפשרות של "פגישה עם עצמי" בנסיעה אל סביבה שבה הנוסע חי בעבר או בעתיד. למשל, מי מבין השניים הוא (או היא) העצמי? האם בדרך זו נוצר עצמי מקביל בהווה מסוים?

כל הלבטים האלה דומים ללבטים של אלה שלא האמינו שגוף מלאכותי הכבד מן האוויר יוכל לעוף. והרי התעופה של מכשירי טיס וטילים הם כיום עובדה שגרתית למרות שפעם הם נחשבו כבלתי אפשריים. כפי שציינתי במשפט הפותח את המאמר הזה, בירור האפשרות לנסיעה בזמן אינו דבר פשוט. ובכל זאת, כל זה לא צריך למנוע מאיתנו את ההנאה מצפייה בסדרות ובסרטים שעלילותיהם מבוססות על נסיעה בזמן. אנו יכולים ליהנות מאוד מעלילות דמיוניות מאוד של סיפורי אגדה ופנטזיה, למרות שאין לעלילות אלה בסיס מדעי מוסדר. לדמיון שלנו יש תפקיד חשוב מאוד לא רק בהנאה מסיפורים אלא גם במחקר המדעי ובפיתוח הטכנולוגי. בלעדיו לא נוכל להתקדם.