הותר לפרסום…

יש מי שמצטמרר ממילים אלה ויש מי שרותם אותן לצרכיו
תמונה של איתן
ד"ר איתן אדרס

שתי מילים שמעבירות בי חיל ורעדה כאשר הן נשמעות באמצעי התקשורת. בעקבותיהן תבוא הודעה על לוחמים שנפלו בקרב. אלה מילות פתיחה למסע קשה, ארוך ובלתי אפשרי של המשפחות השכולות והחברים. "הותר לפרסום" משמעותו שהפעם כנראה האסון אינו במעגל הקרוב אליי, כיוון שחזקה על דובר צה"ל שהמשפחות יודעות עוד קודם לפרסום.

"הותר לפרסום", שנשמע כבר מאות פעמים בשמונת החודשים האחרונים, מביע את המחיר הנורא שגובה מאיתנו מלחמת שמחת תורה, שהיה מי שהדביק לה את השם הפופוליסטי "חרבות ברזל". מאז הקמתה לא חוותה מדינת ישראל מלחמה כה נוראית המאיימת על עצם קיומה, הפיזי והחברתי.

מדינת ישראל שקועה בשני משברים מקבילים שהחפיפה ביניהם אינה מלאה. המשבר המלחמתי שפרץ בשבעה באוקטובר עת הוכינו באכזריות על ידי אויב לא אנושי, חשף את התוצאות הנוראיות של היהירות והמחדל של ראשי המדינה. כן, מובן שגם הדרג הביטחוני כשל באופן מחפיר, אך האחריות והאשמה העיקריים חלים על ראש הממשלה הזחוח ועל חבר שריו הלא ראויים. הוא ראש המדינה. עוד קודם לכן פרץ המשבר השני, החברתי, ששיאו היה במהפכה המשפטית שהוביל נתניהו. השיסוי וההפרדה בעם שמוביל ראש הממשלה מוליכים אותנו אל עברי פי פחת.

לתדהמתנו החיובית, הלכידות, הגבורה וההקרבה בקרב הלוחמים מאפשרת להתגבר על נתוני הפתיחה המזוויעים. חשוב להבין שלכידות זו נוצרה בגלל האיום המיידי והמוחשי על קיום המדינה ותחושת הנקמה. לכידות זו נפרמת ככל שמתבהר שלמלחמה לא הוגדר יעד אסטרטגי. המשבר החברתי שוצף שוב כשלוחמי המילואים חוזרים לסביבה האזרחית. לא יפתיעו אותי גילויי תופעות סרבנות אפורה כשאנשי המילואים יתקשו להתמודד עם בעיות משפחתיות וקשיי פרנסה. במקביל הם מבינים את התנהלותה הנוראית של הממשלה והעומד בראשה.

גילויי הפופוליזם של ראש הממשלה מלבּים שנאה פנימית כשאליהם מתלווה תסמונת הנרקיסיזם הקיצוני של ביבי, תסמונת שאינה ניתנת לריפוי. הוא אינו יכול להודות בטעות, אוסף סביבו שרים ועוזרים חדלי אישים, מתנכל לכל מי שמעז לערער על דרכו ומבהיר לכול שטובת המדינה ממש אינה בראש מעייניו. כל שמעסיק אותו הם האינטרסים האישיים שלו, ההימלטות מאימת הדין ו"שתישרף המדינה". כן, הוא מדבר על מחויבותו, על "ביחד ננצח", על "ניצחון מוחלט" – הכול הצהרות חלולות. ביבי אינו מתייחס למשפחות החללים ומשפחות החטופים – אבל מחלל שבת מחמת "פיקוח נפש" של הסתערות במסוק על נועה ארגמני היקרה, ששוחררה במבצע מדהים.

עד כמה הוא נטול כל ערך ורגש? ביבי רותם את "הותר לפרסום" הדרמטי לצרכיו האישיים. ביום שני האחרון, 10.6.24, בשעות אחר הצהריים, כל הארץ כבר ידעה על אסון נפילתם של ארבעת הלוחמים מסיירת גבעתי. ביבי דחה את ה"הותר לפרסם" ליום שלישי בשעות הבוקר, כל זאת על מנת שלא לפגוע בקיום ההצבעה בכנסת על חוק ההשתמטות, שנערכה ביום שני בלילה.

מספיק לנרמל את השיגעון! איום ונורא! הוא לא כשיר! התפטר עכשיו!

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

13 תגובות

  1. האסון של מדינת ישראל הציונית הוא שאין אפילו 5 צדיקים בסדום הקואליציה. זה כל מה שמפריד בין הרס לשיקום.
    5 אנשי מצפון שיקריבו את כס השלטון שלהם (ואולי אפילו לא) כדי להציל את המדינה.

  2. כל יום נדמה שמחר יהיה יום כהונתו האחרון של ראש הממשלה. יש הרי גבול מה העם יהיה מוכן לקבל. ואז בא יום חדש. וראש הממשלה ואנשיו מפילים עלינו עוד צרות.וכך יום אחרי יום

  3. עד לא מזמן חשבתי שאם ביבי לא יהיה ראש הממשלה הבעיה תיפתר. כעת אני כבר לא בטוח

    1. א- הבעת דעה מעניינת, האם תוכל בבקשה לפרט מדוע היגעת למסקנה הזו, כלומר איזו בעיה לא תפתר עם ביבי לא יהיה ראש ממשלה כדבריך

    1. הממשלה פוקדת על צה"ל להרוס את עזה של החמאס ולהתחיל להרוס את החיזבאללה, כולל להרוג את הטרוריסטים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של ניצה

חיזבאללה בע"מ

על הקשרים הפיננסיים של חיזבאללה

דילוג לתוכן