מערכת החיסון – הצבא האישי שלנו

סיפורו של החיסון (4)
תמונה ורד יפה
ד"ר יפה ורד

חלפה כמעט שנה מאז רשימתי האחרונה בנושא החיסון. למען האמת, חשבתי שרשימה זו תסגור את נושא החיסונים מבחינתי ושוב לא אחזור אליו. הרבה השתנה בשנה זו. מי האמין כי לאחר כחצי שנה מפרסום אותה רשימה (מאי 2020) יוכל כל אדם בוגר במדינת ישראל להתחסן נגד הקורונה? מי האמין ביעילות החיסונים, מי חשב שהם יורידו את התחלואה בארץ בצורה דרמטית כל כך? היום חזרנו כמעט לחיים הרגילים והטובים שהיו לנו לפני ששמענו על אותו וירוס. אודה ולא אבוש, המהירות של פיתוח החיסון ואישורו גרמו גם לי לאי נוחות ולהיסוסים, אך בסופו של דבר אני וכל בני משפחתי שיכלו להתחסן, אכן התחסנו, וכמונו כחמישה מיליון מאזרחי המדינה. מטרת רשימה זו אינה לשכנע מתנגדי חיסונים להתחסן, אלא לספר מעט על אופן הפעולה של מערכת החיסון וכן להסביר מדוע ירידה ברמת נוגדנים מספר שבועות או חודשים לאחר החיסון אינה צריכה להדאיג.

ברשימות הקודמות בסדרה זו סיפרתי על החיסון נגד אבעבועות שחורות ועל החיסון נגד כלבת. הן אדוארד ג'נר והן לואי פסטר, ממציאי החיסונים האלה, לא ידעו דבר וחצי דבר על מערכת החיסון. ג'נר אף לא ידע כלל על מחוללי מחלה כגון חיידקים. פסטר, שהיה למעשה אבי המיקרוביולוגיה, ידע על חיידקים מחוללי מחלה והבין כי במקרה של כלבת יש מחולל מחלה שאינו חיידק, אך קיומה של מערכת תאים בגוף הנלחמת בפולשים לא הייתה ידועה לו.

מה אנחנו יודעים היום על מערכת החיסון שלנו? אתאר את הידע שלנו בשטחיות, כדי שיובן לכול, גם לאלו שאין להם תואר בביולוגיה. מערכת החיסון הטבעית שלנו היא הצבא המגן עלינו מפני פולשים זרים, וכמו לצבא יש למערכת החיסון מספר שכבות הגנה. תחילה מופעלים חיילי הביטחון השוטף, בדומה ליחידת הבט"ש הנמצאות בכוננות כל הזמן ביישובים הקרובים לגבול. הראשונים להתייצב להגנה כשפולש חודר לגוף הם הפגוציטים – התאים האוכלים. הפולש יכול להיות גרגיר אבק, חיידק או וירוס.

לתהליך שלושה שלבים:

  1. התא מזהה את הווירוס או חלקיק אחר, כגון אבק, כגורם זר ונדבק אליו
  2. התא מקיף את הגוף הזר ובולע אותו
  3. התא, בעזרת חומרים הנמצאים בתוכו, הורס את הגוף הזר.

תהליך זה נקרא פגוציטוזה, והפגוציטים מפעילים אותו על כל גוף זר ללא הבחנה. תהליך התמודדות זה עם פולשים זרים הוא החסינות המולדת. תהליך הפגוציטוזה אינו יעיל כל כך, ותפקידו, כמו בהתקפה צבאית, לעכב את האויב עד אשר יגיעו הכוחות המאומנים והמיומנים. את הכוחות האלו יש לגייס בתהליך שניתן לדמות אותו לגיוס כוחות מילואים בעת התקפה צבאית, אך הדמיון חלקי בלבד.

כאשר הפולש הזר אינו מוכר לגוף, היות שהגוף מעולם לא פגש בו בעבר, הרי שהוא צריך לגייס כוחות מיומנים ובאמצעותם לייצר מערכות כלי נשק חדשות נגד פולש זה. זהו תהליך שאורך זמן. אפשר לדמות תהליך זה לתהליך שעברנו מתחילת ירי הקסאמים עד לפיתוח מערכת נשק נגדם – כיפת ברזל.

ומי הם אותם כוחות מיומנים? אלו הם תאי B ותאי T של מערכת החיסון. תחילה אסביר על תאי B – כיצד הם מגינים עלינו לאחר חשיפה ראשונית לווירוס או לחיידק מסוים?

תאי ה-B לומדים להכיר את הווירוס או החיידק. החלבונים הנמצאים על פני הפולש – שנראים לנו כמעין קוצים – מאפשרים לו להידבק לתא המטרה, ואלה מזוהים על ידי מערכת החיסון בכלל ותאי ה-B בפרט וגורמים להם לייצר נוגדנים מתאימים. אלה הם כלי הנשק של תאי B – הנוגדנים שהם מפרישים. הנוגדנים הספציפיים לפולש הזר נצמדים אליו, משתקים את פעילותו ולבסוף מופרשים יחד איתו. כאשר מתפתחת מוגלה על פצע, אלו הם למעשה הפולשים שאליהם נצמדו הנוגדנים והמיתו אותם.

וכעת תאי ה-T – כיצד הם מגינים עלינו לאחר חשיפה ראשונה לווירוס או לחיידק מסוים? תאי ה-T לומדים להכיר את התא שהודבק בפולש, ולאחר שזיהו אותו הם מפרישים רעלנים וכך הורגים אותו.

התהליכים של הכרת הגורם הפולש וזיהויו על ידי המערכת, ייצור הנוגדנים בתאי B והרעלנים בתאי T, הם תהליכים האורכים זמן. זה יכול להסביר את משך הזמן שאורכת חצבת למשל. אבל מה יקרה אם ילדה שחלתה בחצבת תיחשף שוב לאותו הווירוס? הילדה לא תחלה. איך זה קורה? הרי מערכת החיסון שוב צריכה להפעיל את כל מנגנון הגיוס שלה, וזה כאמור אורך זמן?

כמו שאומרים אצלנו, אז זהו שלא. למערכת החיסון שלנו יש זיכרון, ואפילו זיכרון ארוך, הפועל כך:

  • חלק מתאי B או תאי T הופכים ל"תאי זיכרון" – תאים המותאמים ספציפית נגד אותו גורם מעורר מחלה. הם נשארים רדומים ומסוגלים לשרוד גם עשרים שנה ויותר לאחר החשיפה הראשונית.
  • כאשר אותו גורם מעורר מחלה מופיע שוב, הם מתעוררים ומסוגלים ליצור תגובה חיסונית חזקה ומהירה – מעין גיוס מהיר של כוח מילואים מיומן וממוקד מטרה.
  • התגובה החיסונית המהירה שהופעלה הודות לזיכרון של התאים תתקוף מיד את הפולש הזר, והאדם לא יחלה.

שימו לב, רמת הנוגדנים נגד פולש מסוים יכולה לרדת, אבל המערכת כולה, כולל מערכת ייצור הנוגדנים, תופעל מיד כשתיתקל באותו פולש, הודות לתאי הזיכרון. רמת נוגדנים נמוכה אין פירושה בהכרח שהגוף אינו מוגן מפני אותו פולש.

אז אם המערכת הטבעית שלנו טובה כל כך, מדוע יש צורך בחיסונים? ובכן, ברשימה הראשונה בסדרה סיפרתי על מחלת האבעבועות השחורות ועל כך שכ-30% מהנדבקים מתו ושיעור גבוה מן השורדים נשארו בעלי מומים קשים. האם נרצה להיחשף אליה? וברשימה אחרת סיפרתי ששיעורי התמותה ממחלת הכלבת הם 100%. האם נרצה להיחשף למחלה זו? האם נרצה לסכן את ילדינו במחלת הפוליו גם אם רק כ-1% מן החולים נשארים משותקים באיבר אחד או יותר? אני משערת שהתשובה על כל השאלות הללו תהיה שלילית, ולכן רובנו, אם לא כולנו, נתחסן נגד מחלות אלו.

מה הוא בעצם החיסון שניתן לנו כדי למנוע מחלות וכיצד הוא פועל? ומה על האנשים שגילו את מנגנון החיסון הטבעי שלנו ואף קיבלו על כך פרס נובל בתחילת המאה הקודמת – גם הם ראויים שנדבר עליהם. אלו יהיו נושאים לרשימות הבאות.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. מעניין, אבל חשוב שתקשרי את זה למקרה שמדאיג את כולנו כעת = הקורונה.

    1. אגע בנושא רק בשוליים הן בגלל שאני לא וירולוגית והן בגלל העובדה שהוירוס הזה חדש ועדיין לא הצטבר מספיק ידע לגביו

  2. אחרי כל הטוב החיסונים עשו כולל בתקופת הקורונה, יש עוד הרבה אנשים שלא מאמינים החיסונים ומסרבים לקבלם

  3. למרבה הצער את צודקת ויש כאלו. האם במקרה של מגיפת פוליו גם היו מסרבים לחיסון?

    1. ככל שאני חושבת על זה אני פחות מבינה איך בארצות מתקדמות יש אנשים רבים נגד חיסון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות