פסטיבל האיומים

שנה לחיסולו של קאסם סולימאני
תמונה של סטיב

מי שעוקב בימים האחרונים ברשתות החברתיות (טוויטר, טלגרם) אחר איראן, נוכח לראות ולשמוע את העוצמה של "פסטיבל האיומים", לרגל יום השנה למותו של הארכי-טרוריסט קאסם סולימאני. בתום ימי האבל על אבי הפצצה הגרעינית מוחסן פחריזאדה, שאותם תיארתי במאמר קודם, "השנה השחורה של איראן", החלו המשטר האיראני ועוזריו לפזר באוויר איומים, חלקם מרומזים וחלקם מפורשים, כנגד "השטן הגדול" (ארה"ב) ו"השטן הקטן" (ישראל).

אם כן, מי היה האיש שרבים שמעו עליו רק באמצעות המדיה? "השהיד המהלך", קאסם סולימאני, היה בן של איכרים שעבדו קשה לפרנסתם. את ימי צעירותו בילה סולימאני בשמיעת דרשותיו של המטיף הנודד חוג'את קמיאב, בן חסותו של האייתוללה ח'ומייני, לצד אימוני ג'ודו אשר זיכו אותו בתואר דאן 1. עם פרוץ המהפכה האסלאמית הוא הצטרף למשמרות המהפכה, ובשנת 1997 מונה למפקד כוח אל קודס.

סולימאני שִכְלֵל והעצים את בניין הכוח של כוח אל קודס. הוא ניהל ביד רמה את כלל הזירות כנגד ישראל: לבנון, סוריה, תימן, עזה ועיראק, ובכך הפך להיות מספר 2 של הרפובליקה האיראנית. בהיותו מגלומן ובעל ביטחון עצמי מופרז חש סולימאני כי הוא חסין-כול.

שעות אחדות לאחר היוודע דבר חיסולו, הודיע המנהיג העליון עלי ח'אמנאי על מינויו של אסמאעיל קאאני ליורשו של סולימאני. הגנרל בעל הוותק הרב בשירות כוחות קודס, נדרש להיכנס במהירות לנעליו הגדולות של סולימאני. הוא נדרש להפגין את נחישותה של איראן להמשיך ליצור הגמוניה איראנית השואפת להשתלטות על המזרח התיכון. מינויו של קאאני, אשר היה סגנו של סולימאני במשך שני עשורים, לא הפתיע איש. המינוי נועד בעיקר להראות מחויבות מוחלטת לדרכו ולתפיסתו של המנהיג שמצא את מותו בחיסול בבגדאד.

האם יש בסיס לאיומים הנשמעים מצד האיראנים ועוזריהם?

בניתוח המצב של הזירה האיראנית, אנו למדים מספר דברים: איראן נמצאת תחת סנקציות כבדות שממשל טראמפ הטיל עליה לאחר ביטול הסכם הגרעין. הרחוב האיראני נאנק תחת העול הכלכלי, למשפחות רבות באיראן אין אפילו עוף או בשר לשים על שולחנן. הפגנות רבות מתחוללות ברחבי איראן כנגד יוקר המחיה וכנגד הפניית משאבים לגרורותיה של איראן, והאינטרנט נחסם השכם והערב. האוכלוסייה האיראנית רואה את נרמול היחסים עם מדינות ערביות אחרות, עוקבת בדאגה אך גם בקנאה. הקורונה, כמו במדינות רבות בעולם, עשתה שמות, בהתחשב בנתון הרשמי של כ-60,000 מתים, לפי נתון לא-רשמי של גורמי האופוזיציה, יש לשלש מספר זה.

איראן מייחלת להחלפת השלטון בארצות הברית ולכניסתו של ג'ו ביידן, בתקווה לשינוי מדיניות כלפיה ולהסרת העיצומים הכלכליים. באיראן מודעים לכך שהסרת העיצומים לא תהיה מיידית. להערכתי, הם ימתינו לראות מה תהיה מדיניותו של הממשל החדש, אך עם זאת לא יזנחו תוכניות פעולה במזרח התיכון או באירופה, כנקמה וכמנוף לחץ כנגד ארה"ב, אירופה או ישראל בכל שלב. לכן, להערכתי, אסור לממשל החדש לחזור לשולחן המשא ומתן עם האיראנים מהנקודה של הפסקת הסכם הגרעין, אלא ממקום של כוח ועוצמה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. אבל הביא אותם לזרז את פיתוח הגרעין. אולי ביידן יצליח יותר.

  2. תוריד את המנהיגים מכל הצדדים מהרצון לריב לרצון לדאוג לעם

  3. ישראל חוששת, ובמידה רבה של צדק, שביידן, חניכו של אובמה, עלול לנקוט באותו סגנון ולאמץ את הבטחתו ש"בקדנציה שלי, אירן לא תפתח פצצת אטום" שמשמעותה היא "להעביר את הבעיה לנשיא שיבוא אחריו"- וכך לצאת נקי בספרי ההיסטוריה – אזי ישראל בצרות. אמנם טרמפ לא הצליח בקדנציה הקצרה שלו להוריד את אירן לקרשים- אבל עם עוד קצת סבלנות היה בדרך לשם. לנוכח גלריית אנשי הסגל של ביידן, גובר החשש שארה"ב תשוב למדיניות המפייסת כלפי אירן, לכן לא אתפלא אם יסתבר שהמזרח התיכון הסוני וישראל, די ציפו שאירן תממש את איום הנקמה, כי מהלך כזה יכול היה לחשק את ארה"ב להגיב ביתר אסרטיביות כלפי אירן. ולכן ניסו להלהיט את הזירה בשמועות על הנקמה הנוראה, שאירן- בחכמה רבה- דחתה לקראת בואו של ביידן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אורי

הים הפך שחור

על הסכנות הטמונות בשימוש בדלק מחצבי