שמעון שיפר נגד

תוכניתם של "המפקדים למען ביטחון ישראל"
תמונה של גזית
אלוף בדימוס שלמה גזית

לא מכבר התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבתו של שמעון שיפר, שכותרתה "שתקנים, התעוררתם?". הכתבה, שמביעה זלזול בבכירי מערכת הביטחון הצבאית בעניין השגת הסדר מדיני עם שכנותינו, העכירה מאוד את רוחי. לא ניתן להשוות את המציאות בשטח היום למציאות ששררה כאן לפני 40 שנה.

ביום החמישי של מלחמת ששת הימים, כינסתי את בכירי מחלקת המחקר של המודיעין ויחדיו גיבשנו תוכנית כיצד לנצל את הניצחון הצבאי לשם מציאת פתרון לסכסוך הישראלי-ערבי. לאחר מכן, בתפקידי כ"מתאם הפעולות בשטחים" הייתי יד ימינו של שר הביטחון משה דיין, והנחנו את היסודות למדיניות ישראל בשטחים. חלקם הגדול שריר וקיים עד היום.

קבענו מדיניות ברורה והצלחנו לעשות זאת ללא הפגנת נוכחות צבאית בולטת. ההחלטה להסיר את דגל ישראל מכיפת הסלע שעל הר הבית, הבהירה שאיננו מבקשים מלחמת דתות – צעד זה מלפני 51 שנים עודנו עובדה מחייבת. למעשה עיצבנו את מדיניות הממשל הבלתי נראה, פתחנו את גשרי הירדן לתנועה חופשית המחברת את ישראל עם רצועת עזה, יהודה ושומרון והעולם הערבי שממזרח לירדן.

פתחנו את שוק העבודה בישראל לעשרות אלפי עובדים מיהודה ושומרון ורצועת עזה, מה שיצר מהפך במצב הכלכלי של האוכלוסייה. במקביל הוקמו לאורך קו הגבול, מפגשים בין יזמים ישראלים לכוח עבודה מקומי.

כל זאת נעשה ללא הפגנת נוכחות בולטת. הצבנו את מפקדות הממשל הצבאי הרחק מעין הציבור, משום שלא רצינו שתושבי המקום ייתקלו שוב ושוב בפטרולים של צה"ל, או בדגלי ישראל במרכזי עריהם.

גם עם הטרור התמודדנו כשלנגד עינינו כלל ברור – רק המפגע עצמו ייענש, לא משפחתו ולא סביבתו. הקפדנו גם שלא לגזור על המחבלים גזר דין מוות.

מדיניות זו הוכיחה את עצמה באוקטובר 1973 כשפרצה מלחמת יום הכיפורים: אף לא אבן אחת לא הושלכה בטריטוריה של הממשל הצבאי.

אולם שנה לאחר מכן, במאי 1977, השתנו פני הדברים. מפלגת גח"ל (הגלגול הקודם של הליכוד) עלתה לשלטון. כתוצאה מכך התפתחו שתי תופעות: מדיניות ה"הדר" של נוכחותנו בשטח, וההתנחלות המאסיבית בשטח הפלסטיני.

שר החוץ דיין רקח את הסכם השלום עם מצרים וביקש להמשיך את חלקו השני – הקמת אוטונומיה פלסטינית, בדרך לעצמאות. אולם ראש הממשלה בגין לא רצה בכך, והכשיל את שיחות האוטונומיה הפלסטינית. על רקע זה התפטר דיין מן הממשלה, ובעקבותיו גם עזר וייצמן, שר הביטחון.

את שתי שנותיו האחרונות הקדיש דיין לקידום אוטונומיה חד-צדדית. בראש סיעה של שני ח"כים העלה הצעה בכנסת, שכללה שלושה אלמנטים מפתים: מקור הסמכות יישאר בידי הממשל הצבאי; האוטונומיה תיושם לגבי האוכלוסייה הפלסטינית ולא לגבי השטחים; האחריות לביטחון תישאר כולה בידי ישראל. אולם הכנסת הכריעה נגד תוכניתו של דיין.

כפי שאמרתי בפתח הדברים, חלפו מאז כמעט ארבעים שנים. המציאות בשטח השתנתה מן היסוד. מתוך כך נולדה התוכנית החדשה של "המפקדים למען ביטחון ישראל" המקדמת יוזמה מדינית על בסיס תפיסה מדינית-ביטחונית אזורית, ואשר נדחתה בנחרצות על ידי שמעון שיפר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

    1. מדברי האלוף גזית, שאינני מפקפק בישרתו, מהפך 77 החריב את התפתחות היחסים עם הפלסטינים. ותודה למר בגין. הוא לא רק גרש את הבריטים אלא גם גרש את הפלסטינים.
      חתיכת היסטוריה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גדעון

פרס ישראל לאן?

בעקבות המחלוקת בעניין הענקת פרס ישראל

צילום של אבי רוזנטל

לא הקלף מלוכלך

על הסרט "קלף מלוכלך" ועל רמאויות בברידג'