שיא גינס

המדריך לברים בדבלין

אינני שתיין מובהק של בירה. בארץ, כשרק מתאפשר, אני שותה בירה אחת ויחידה: גינס (GUINNESS). חבריי ומכריי רובם ככולם אינם נוגעים בבירה מהסוג המר הזה. אני, מאז טעמתי אותה לראשונה לפני עשרות שנים, הבנתי שזה מה שאני רוצה. כך הפכתי לגבר של בירה אחת.

לפני ימים אחדים שבתי מסיור בן שבע יממות בדבלין. בירת הבירה, או ליתר דיוק בירת הגינס. נסעתי עם חבר ותיק וטעמנו מהחיים הטובים בבירת אירלנד החופשית. במאמר זה אני רוצה לספר לגולשים על הברים ובעיקר הפאבים בעיר זו, שתיירים מקצה העולם ועד קצהו נוהרים אליה בעונה זו של השנה. בחלק זה של העולם חלקם של הישראלים בתיירות קטן מהמוכר לנו בחלקיו האחרים.

האזור המפורסם ביותר לבילוי אלכוהולי בדבלין נקרא רשמית "טמפל בר" (TEMPLE BAR). התרגום מאנגלית הוא לכאורה משהו כמו "בר המקדש". מי שמכיר את ההתגלגלות ההיסטורית של שם המקום המסוים הזה יודע שהמקור שונה לגמרי מהתרגום המילולי, אולם בסופו של דבר, כשמו כן הוא. מדובר בריכוז פאבים, ברים ומסעדות בכמות חסרת תקדים. אחד צמוד לאחר, משני עברי הרחוב. רוב התיירים נוהרים קודם כל לבר ברובעון טמפל בר הנושא את השם המקורי: טמפל בר. אולם יש בסביבתו כמה פאבים שאני אהבתי יותר.

ברשת תיתקלו בכתבות ובמאמרים רבים המוציאים שם רע לאזור. אני חולק על כל המקטרגים. אני ממליץ לכם לבקר שם. לא סתם לחלוף מבחוץ. להקדיש כמה וכמה שעות, לשבת ולשתות מסה קריטית של בירה. להצטרף לשירה בציבור ולהתנועע יחד עם יתר האורחים. לעבור בין כמה מהמוסדות הללו ובדרך להתעכב אצל נגני הרחוב הרבים.

בפאבים הגדולים והבולטים הפעילות, כולל שתיית אלכוהול, מתחילה בשעות לפני הצהריים ונמשכת עד אחרי השעה שתיים בלילה, לעתים גם שעתיים לאחר מכן. בשעות הפעילות יש במקומות הללו מוזיקה חיה, בעיקר של צמדים או שלישיות, בהרכבים שונים. ההרכבים מתחלפים כל כמה שעות. מדובר במעט מוזיקה אירית מסורתית, מוזיקה אירית מודרנית ומוזיקה מערבית עכשווית. הרמקולים מהדהדים בווליום מלא הנשפך לרחוב מכל עבר. הקהל משתתף בשירה והאווירה חופשית מאוד, ידידותית ונטולת מתחים. בשעות השיא במקומות הפופולריים בקושי יש מקום לעמוד. זה לא מעכיר את האווירה, זה רק מוסיף לה.

חשוב להבין – המלון שבו שהיתי שוכן בלב הרובע הקטן של טמפל בר. בילינו שעות רבות ביום ברובע ובכל שעות היממה בכל ימות השבוע. לא נתקלתי באירוע אלים אחד. לא ראיתי מריבה. לא נתקלתי במישהו שהקיא, חרף נהרות האלכוהול שזורמים שם. לא שמעתי מישהו מקלל. בקושי ראיתי שוטר באזור, אולי אחת ליומיים. ברור שמסתובבים שם שוטרים סמויים. כולם מחייכים, שרים ורגועים. אנשים זרים זה לזה, בגילים שונים, מארצות מרוחקות זו מזו, שדוברים שפות רבות, רוקדים ומתנועעים זה לצד זה עם הרבה חיוכים וברגיעה שלמה.

נכון שמדובר בבילוי לתיירים. האווירה כאן מלאכותית משהו, נועדה לאלה שהגיעו מחוץ לאי. אבל למה זה צריך להפריע? בבית אין לכם אווירה שכזאת, מבחר מגוון כל כך. הבירות והמאכלים אחרים ומגוונים. המקומיים בחלקם מדירים רגליהם מאזור זה, אבל לכם אני ממליץ ללכת, ובכמה לילות, לטמפל בר. אחרי שתבינו את העיקרון, כדאי לעבור לרובע אחר, המצוי ממש דרומה לטמפל בר. רק מעבר לכביש הראשי, מרחק של כחמש דקות הליכה, בסביבות הרחובות דאם וטריניטי. לשם נוהרים יותר מקומיים ופחות תיירים.גינס 2

באזור זה הרמקולים רועמים פחות, המוזיקה מסורתית יותר, השתתפות הקהל בשירה פחותה, שיעור גדול יחסית של מקומות בילוי ללא מוזיקה חיה וכן הלאה. בין היתר הייתי במקום שבמרכזו מוזיקת בלוז, ובאחר שבו מנגנים ג'ז. כמה ימים של שוטטות ושהייה במקומות שונים בשני הריכוזים הללו וביתר אזורי מרכז העיר יאפשרו לכם לחוות גרסאות שונות של אותה תרבות, ליהנות מכולם ולהקדיש יותר לאותם מקומות שעונים על סדרי העדיפויות האישיים. בעיר יש יותר משבע מאות פאבים! לא תתקשו ליהנות בהם ולמצוא את מה שאתם מעדיפים.

במרבית בתי השתייה מגישים גם אוכל. המבחר שונה, וכך גם הרמה והמחירים. ברובם האוכל מוגש עד סביבות השעה עשר בלילה בלבד. לאחר מכן אפשר רק לשתות. המשקה הפופולרי הנו בירת גינס. אבל יש כמובן מבחר גדול של בירות, גם לא איריות. יש גם מעט פאבים שמייצרים בעצמם בירות. אני אהבתי למשל את הבירה השחורה המרה של פורטר, פאב שממוקם בטמפל בר. יש גם משקאות אלכוהוליים מכל הסוגים, כולל ויסקי מקומי טוב, שהרי אירלנד הנה אחת המדינות היחידות בעולם שבהן מייצרים ויסקי. מרבית הפאבים בנויים בתצורה אירית מסורתית, אולם יש גם לא מעט ברים שהתפאורה הפנימית שלהם מערבית מודרנית.

יש בעיר הרבה מסעדות, מועדונים, מכוני עיסוי וכל יתר סוגי הבילוי הלילי על כל גווניו וסגנונותיו. אני ייחדתי טור זה לבתי האלכוהול. מי שכבר היה במרכזי תיירות החובה, ואוהב חיי לילה, כדאי לו לבוא לדבלין ולאי בכלל. יש באירלנד אתרי נוף והיסטוריה נהדרים. הכל במרחק סביר מדבלין, ומהעיר יוצאים טיולים מהוקצעים לאן שתרצו ובמחירים סבירים. בלילה תמצאו, כאמור, הרבה מאוד אפשרויות בילוי.

ועוד נקודה הקשורה ישירות לגינס: במרכז העיר ממש שוכנת מבשלת הבירה גינס. זהו מפעל אדיר ממדים, ממש אתר מורשת בעיר. מפעלים נוספים של חברה זו שוכנים בבריטניה ובניגריה. זהו אתר התיירות שאותו כמעט אף תייר אינו מחמיץ. ואני ממליץ לכם לחסוך זמן וכסף ולהימנע מכך, אם אתם מסוגלים להתמודד עם הרצון הטבעי לספר שהייתם שם. לא תלמדו שם כלום, בטח לא יחד עם נחילי האדם שבתוכם תזרמו. כשביקרתי במקום לפני הרבה שנים עוד היה מעט מה לראות. כיום כמעט הכול מבוסס על תצוגות אור-קוליות. על מבשלת גינס אפשר ללמוד היטב וביעילות רבה יותר תוך ישיבה בפאב טוב, כשיד שמאל מחזיקה בכוס גינס וביד ימין אתם גולשים באמצעות ה-WIFI לערכים על אודות המבשלה באינטרנט.גינס 3

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. זכיתי לחוות תופעת טבע שבעצם הינה על טבעית.תופעת הברים והאווירה המארחת בדבלין.
    פשוט לא יואמן החל מ-10 בבוקר ועד השעה 2 לפנות בוקר שלמחרת ובדרך כלל גם יותר מאוחר הבר פתוח עם מוזיקה חייה בהרכב נגנים המתחלף מדי שעתיים-שלוש.אנשים נעימים מאירי פנים,אוכל טוב ומבחר בירות וווסקי מעולה.אגב-יש הבדלים קטנים בטעמי בירה גינס בין הברים אבל רק אניני טעם יחושו בכך.המוזיקה נעימה לכל אוזן ובמידה ולא מתאים לך תמיד ניתן לנדוד לבר השכן ולשמוע מוזיקה אחרת.ממש תופעת טבע

  2. "פורטר" זה לא רק שם של פאב בדבלין זה בעצם שמו של סגנון בירה שהוא ה"אב הקדמון" של סגנון ה"סטאוט" (עליו נמנית הגינס שהכותב כל כך מתפעל ממנה). אגב 2 הסוגים שייכים למשפחת בירות האייל (בניגוד למשפחת הלאגר. מה ההבדל? קצר המצע הנוכחי מלהשתרע).
    הפורטר בושל לראשונה בלונדון דווקא והוא תוצאת ערבוב של 3 סוגי בירה שונים. הוא קרוי פורטר על שמם של סבלי לונדון שלגמו את הבירה הזו כסגולה לחוסן גופני ואף קיבל בה חלק ממשכורתם.
    הסטאוט פרי מבשלתו של ארתור גינס (עד שהסגנון הפך מזוהה עם המבשלה) שבישל פורטר "חזק" או חסון" (stout) אשר הפך עד מהרה לסגנון בפני עצמו (ו"הוליד" בנים משלו: סטאוט אימפראלי בעל שיעור אלכוהול גבוה, וסטאוט מתוק ועוד תתי סוגים).
    אגב, יש עוד סגנון בירי אירי ייחודי הקרוי "אייל אירי אדמדם" המותג הידוע בסגנון זה הוא "קילקני" (Kilkenny) ואני מציע ליונתן בשובו לאירלנד לגוון בה את התפריט (היא נמכרת גם בארץ).
    שורה תחתונה: עשית לי חשק לתפוס מטוס ולטוס לאירלנד

  3. חזרתי מאירלנד לפני שבועיים ואכן הברים בדבלין מדהימים אבל לא צריך להתלהב ולעודד תיירות למדינה שזה כל מה שיש לה להציע וכמובן גם חרם על מוצרים ישראלים .
    באירלנד יש פעמיים בשבוע גשם מראשון עד רביעי ומרביעי עד ראשון, הארוחות בכל בתי המלון זהות לחלוטין ומשעממות. הם קונים מוצרים מצפון קוריאה אבל מחרימים את ישראל כל מה שאני מאחל להם זה שאפריקה תגלה את אירלנד ושהמהגרים יציפו אותם ואז נגלה את היושר האמיתי שלהם. אני הצטערתי שנסעתי ובטח לא אחזור לשם שוב.

    1. מעבר לכך, אני מכבד את דעתך וכל דעה אחרת
      לאף אחד אין מונופול על האמת או הצדק, ואנחנו מביאים את כל העמדות לעוזרים לגולשים לעצב דעתם
      ברצוני להתייחס לשתי נקודות:
      באירלנד יש הרבה מה לראות, מלבד פאבים, אתרים ברמה בינלאומית
      בארצות אליהן תמשיך לנסוע יש גם כן לא מעט כאלה שאינם אוהדים אותנו, ואפילו נוקטים בנשק החרם

  4. מן הסתם אינני שותה בירה כלל… אולם הדרך בה מתוארת כאן האווירה, "גרסראות התרבות" היא המעניינת.
    אגב, גם בארצנו הקטנטונת, במפרץ חיפה, יש טמפל בר, נחמד, מוסיקה טובה בדרך כלל, ושפע של בירה (שאני לא שותה…(:::)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך