חוכמת היחיד וחוכמת היחד

חוכמת ההמונים למען מניעת הסתננות
פטיש עץ
צילום: Chris Potter Flickr. wikimedia commons

בימים האחרונים שבה ועולה הביקורת הציבורית על התנהלותו של בית המשפט העליון במישור החוקתי, הפעם ביחס לביטול התיקון לחוק למניעת הסתננות. הטענה המרכזית היא שבית המשפט מעדיף את זכויותיהם של המסתננים על פני קשייהם של אזרחי המדינה הנמצאים בחיכוך גבוה עמם. התשובה המקובלת למבקרים היא שפעולתו של בית המשפט נעשית במסגרת אימוץ אסטרטגיה חוקתית אשר שמה לעצמה מטרה למנוע מהציבור לאבד את הראש בנסיבות משבריות, ולכן אף אם המצב קשה, אין לפרוץ את המסגרת החוקתית אשר מעמידה את זכויות האדם במרכז.

אך מה במקרה שלסוגייה החוקתית שעל הפרק יש יותר מפרשנות אחת והיא איננה מוכרעת באופן חד-משמעי – כמו בענייננו, כאשר דעת מיעוט של שלושה שופטים מתוך תשעה מצדדת בתיקון, או לפחות בחלק המרכזי שבו? האם גם אז ביטול חוק – פעולה דרסטית המנטרלת תוצר של הרשות המחוקקת המבטא את רצונו של רוב הציבור – הוא הדרך הנכונה למילוי תפקידו החוקתי של בית המשפט?

לדעתי במקרים כאלו, שבהם הגבולות החוקתיים אינם ברורים דיים והפרשנות המשפטית נתונה למחלוקת מובהקת, טוב יעשה בית המשפט העליון אם יטה אוזנו לציבור ויתחשב בעמדתו בסוגייה. קיימים מספר טיעונים המצדיקים התחשבות בעמדת הציבור, אחד מהם נתמך בהשקפת עולם המשותפת למדען, לכלכלן ולמשפטן.

מספרים כי המדען פרנסיס גלטון, מי שטבע את המונח אֶאוּגֶנִיקָה (Eugenics) ודגל בהשבחת הגנום האנושי לצורך הישרדות, לא האמין באיכות האינטליגנציה של האדם הממוצע. בהסתמכו על השערה זו ערך גלטון ניסוי, אך בסופו של דבר הפריכו התוצאות את השקפתו. בשנת 1906, במהלך סיור בשוק בשר בעיר פלימות' שבמערב אנגליה, סקר את ניחושיהם של הדיוטות בעניין משקלו של נתח בשר מסוים בשוק. הוא חישב את ממוצע הניחושים וגילה כי הוא תאם בדיוק למשקלו האמתי של הנתח – הניחוש הממוצע של 787 מנחשים היה שנתח הבשר שוקל 543.045 ק"ג, והמשקל האמתי היה 543.403 ק"ג. גלטון, אשר הופתע מהתוצאה, פרסם את ממצאיו בכתב העת 'Nature' וניסח תיאוריה אשר לפיה במקרים מסוימים ניתן להגיע לעמדה הנכונה ביותר באמצעות חישוב ממוצע הדעות של ההמון. לטענתו, להמון יש יתרון בקבלת החלטות אף על פני יחידים הנחשבים למומחים בתחום.

כארבעים שנה לאחר מכן טען הכלכלן פרידריך האייק, זוכה פרס נובל לכלכלה, כי ניתן להרחיב את התיאוריה של גלטון בנוגע לחיזוי מחירי השוק לכדי תיאוריה כלכלית-מדינית כוללת. האייק טען כי השינויים בשוק רבים מדי וקטנים מדי ולכן אינם ניתנים לחיזוי על ידי מומחה יחיד. עם זאת, מאחר שהמחירים הם תוצאה של שקלול שיפוטים והחלטות של פרטים רבים, ומשקפים את טעמיהם של פרטים אלו, את השקפותיהם ואת המידע שברשותם, הרי שמדובר בהליך מבוזר הנותן ביטוי לעמדותיהם. לעומת גלטון, אשר קרא להשתמש בחוכמת ההמונים לשם הערכה של המציאות הבלתי תלויה בדעת הציבור, האייק טען כי ניתן למצוא בה אמצעי לחיזוי תהליכים עתידיים אשר חוכמת ההמונים היא המעצבת אותם.

קאס סאנסטיין, המשמש היום פרופסור למשפטים בהרווארד, משכלל את טענתו של האייק ומסביר כי בדומה לגיבוש עמדת הציבור בתיאור המציאות העובדתית, מסוגל הציבור לגבש עמדה כלפי המציאות הנורמטיבית. זאת באמצעות הכרעות ערכיות המבוססות על פרשנות המציאות וכוללות מרכיב עצמאי המבוסס על עקרונות מוסריים. סאנסטיין משליך את היכולות הציבוריות הללו על הרשות השופטת, וטוען כי תפקיד השופטים הוא לכבד את עמדת הציבור ולהתייחס אליה בעת קבלת ההחלטות השיפוטיות – בעיקר כשהדבר נוגע לסוגיות חוקתיות שנויות במחלוקת.

סאנסטיין טוען שהתהליך עשוי לחול גם בדיעבד. אם יש התנגדות ציבורית להכרעתו של בית המשפט, עליו להטיל בה ספק ולשקול אותה מחדש. הטלת הספק, לפי סאנסטיין, איננה אמורה לנבוע מתוך חשש מהציבור אלא מתוך 'צניעות שיפוטית'. צניעות זו איננה מידה אישית-סובייקטיבית אלא מידה מקצועית שעל השופט לאמץ. הטלת הספק, ביטוי לצניעות השיפוטית, נובעת מן ההבנה שפסיקת בית המשפט איננה מושלמת וכי קיימת אפשרות כי השופטים טעו בשיקול דעתם משום ששיקפו חוכמת יחידים. עמדת הציבור נהנית מיתרונה של חוכמת ההמונים, ולכן בדיעבד יש בה אינדיקציה לאיכות ההכרעה של השופט בסוגייה החוקתית. ההתנגדות הציבורית משמשת מעין תמרור אזהרה לשיקול דעת מוטעה של בית המשפט, הקורא לעיון מחדש בהכרעה השיפוטית בסוגייה.

בספטמבר 2013 ביטל בית המשפט פה אחד את התיקון לחוק למניעת הסתננות. בתגובה לכך ניסחה הכנסת מחדש את התיקון לחוק במתכונת מרוככת. בשלב זה, כאשר בית המשפט בחן את תיקון החוק החדש וגילה כי קיימת מחלוקת פנימית לפרשנות החוקתית, היה עליו לבחון את עמדת הציבור. מתוך הנחה כי עמדת המחוקק מבטאת את עמדת הציבור, היה על בית המשפט להשאיר את תיקון החוק על כנו, לכל הפחות מתוך צניעות שיפוטית. לדעתי, משלא עשה כך חשף עצמו בית המשפט העליון לביקורת מוצדקת.

מדיון זה עולה שאלה מעניינת והיא אם חקיקת הכנסת אכן מבטאת נכונה את עמדת הציבור וניתן להסתפק במילה האחרונה של המחוקק בפרשנות חוקתית או שמא כדאי לשאול את הציבור לעמדתו ישירות באמצעות משאל עם (ואולי לגלות כי קיים פער בין עמדתו לעמדת נציגיו) – במילים אחרות, מהו המסלול המיטבי לאומדן עמדת הציבור? מה דעתכם?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

43 תגובות

  1. לדעתי בית משפט כלל לא אמור להתייחס לרצון הציבור וטוב היה אם היינו יכולים לנטרל אותו לחלוטין מדעת הציבור ומלחץ תקשורתי.

  2. חשוב לשים לב שהקפיצה המחשבתית שקאס סאנסטיין ביצע לא טריויאלית בכלל.

  3. מסכים עם אשר כתבת. ועדות מומחים 'סובלות' לעיתים קרובות משקילת שיקולים שאינם רלוונטיים לנושא שבמחלוקת, עקב יריבויות פוליטיות הזרות לי, לך ולה.
    מנגד ההמון מחשב ומעבד מידע בדרך אמינה, המושפעת פחות מאינטרסים שאינם רצויים.

    אכן, מטרתם של הכלים החוקתיים להביע סולידריות חברתית, ולשמש כלי בלבד! אל לו לביהמ"ש לשכוח זאת!!

    ישר כח והלוואי ובעתיד יתחשב ביהמ"ש העליון באותו חכמת המון!

  4. בגלל שאנו עם שעבר שואה ביהמ"ש מנסה לתת לזכויות אדם של מיעוטים יותר משמעות כדי שלא נחזור לשם מהצד השני של המטבע, לרוב הוא עושה זאת בצורה הטובה ביותר.. אך לפעמים נדמה שדווקא בגלל שאנו עם ששרד שואה זכויות האדם של הציבור נשכחים ביחס לזכויות האדם של האזרחים!!

  5. אינני מתמצא במחקרים על חכמת המונים אולם גם אם נניח כי תאוריות אלו מבוססות אינני בטוח כי עמדת המחוקק משקפת את חכמת ההמונים כמו שאר הדוגמאות במאמר. עמדת המחוקק עלולה להיות רוויה בשיקולים זרים שאינם קשורים בכלל לסוגיה שעל הפרק אלא לאינטרסים שונים ומשונים.

  6. לטעמי, שופטי בתי המשפט היושבים במרומיי מגדל השן, יוצאים מתוך נקודת הנחה כי הרשות המחוקקת "אינה יודעת בהכרח מה היא עושה". על כן, הקנו לעצמם בתי המשפט את היכולת להעביר ביקורת על הכנסת, ואף לשנות ולבטל את חוקיה. באם, ראשי הרשות המחוקקת עלולים לטעות, על אחת כמה וכמה פשוטי העם. כתוצאה מכך דעתנו, העם, לעולם לא תישמע ע"י בתי המשפט.

  7. בית המשפט אמור להיות העוגן של הציבור- אם לא נאמין במערכת המשפט אז באמת מה נשאר לנו לעשות פה? מטרת המשפט לתקן עוולות חברתיות – ועל כן היא צריכה לדגול בביקורת שיפוטית אך מאידך לראות את טובת הציבור ורצון הציבור להסתכל על התמונה הכללית ולא רק על "זכויות המיעוט". אם המערכת המשפטית תאבד את אמון הציבור איזה לגיטימציה תהיה לה לפעול? אנשים לא ירגישו בטוחים לפנות לבג"ץ יותר

  8. מר שאולי אתה תמיד יודע למצוא סוגיות מרתקות בעלות משקל ושנמצאות על סדר היום הציבורי.

    כיף להיכנס לקרוא כאן את המאמרים שלך, המנוסחים בטוב טעם, תוך ניתוח מעמיק של הסוגיא.

    תכתוב עוד והרבה.

    תודה

  9. המאמר יפה ומרתק אבל…

    הדברים הם תיאורטיים בלבד, כידוע מינוי לבהימ"ש העליון ובכלל נעשה במחשכים, וכך גם כל הביקורת השיפוטית נשלטת במישרין ע"י בהימ"ש, לכן נראה לי שלמעשה אין מצב שבפועל בהימ"ש ייתן שהחלטה כלשהי תעבור לידי הציבור בצורה כלשהי.
    אנחנו מדינה דמקורטית בכאילו.

    תמשיך לכתוב כאן והרבה….אתה מרתק.

  10. כהרגלו, עו"ד שארף מציג זווית ראיה מקורית, אך יחד עם זאת – מבוססת, אשר מתובלת באומץ להביע את עמדתו.
    מי יתן וירבו אנשים מזן זה בעולמנו.

  11. לעניות דעתי במקרים מעין אלה שזה נוגע לרבים יש לקיים משאל עם ואין באפשרות בהמ"ש העליון לכפות דעתו על הכלל, במקרים בהם הם דנים על מחלוקת יחידים ניחא, אך כאן ההשלכה על העם כלו, בנוסף למה שכתב המחבר לצערנו אנשים אלה מעורבים בפלילים ושומעים זאת חדשים לבקרים, תופעה זו היא נמק שמשתרש בתוכנו ויש לעצור אותו לחלוטין.

  12. … או לחילופין: מה מקור הסמכות. במשטר דמוקרטי, בין אם המנגנון יצוגי, ישיר או עקיף, מקור הסמכות הוא העם, הוא הריבון. בישראל, מאז המהפכה המשפטית ונטילת חרויות נרחבות בכל תחומי החיים(ע"ע אקטיביזם שיפוטי)ע"י בית המשפט, נתקבע מעמד-על: בית המשפט יכול לכפות רצונם של מעטים (הם השופטים) על רצון הרוב (הוא העם, ושלוחתו: הכנסת).
    אין זו איפה חכמת היחיד למול חכמת הרוב, כי אם עריצות המיעוט למול חדלות – הפעולה של הרוב.

  13. כתבה מדהימה!!!
    תיאור הצדדים הוא ברור והנתלבטות קשה כי מצד אחד בית המשפט הוא העוגן שלנו לרצונותינו ולבקשותנו אך מצד שני אופיו חייב להתנהג בסולידריות וכן להתחשב בכח ההמון.
    ישר כח על הכתבה נהנתי.

  14. אחרי שבג"צ פסל את ה"חוק למניעת הסתננות", התגובות שנשמעו (מימין ומשמאל) היו צפויות ונדושות.

    לעומת זאת, הרעיון שבמאמר מעניק זווית הגיונית ומרעננת.

    (באופן אישי, אני מייחל לצמצום "הדיקטטורה השיפוטית". הרעיון שבמאמר נשמע כיוון מוצלח בנושא)

  15. קישור למאמר מופיע (נכון לעכשיו) בויקיפדיה, בפיסקה "קישורים חיצוניים"- בערכים "חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)" [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A0%D7%A0%D7%95%D7%AA_(%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%98)] ו"חוכמת ההמונים" [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9B%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D]

  16. מידע חשוב.
    בתקופה הזו, של אינטרנט בכל בית ולפי מה שאתה כותב, אפשר פשוט לאפשר יכולת הצבעה של ההמון, במקרים משפטיים כאלו, שנוגעים בעיקר לגביו ואז, בשעה של פסיקת הדין, להתחשב בדעתם של אלו שבשבילם ולמענם הרשות המחוקקת פועלת.
    כמובן שדעת המומחים תחשב, אבל תפעל לפי שיקולי התושבים.
    טכנולוגית, אנחנו כבר שם.
    עכשיו צריך רק לשנות את התפיסה.
    דמוקרטיה יכולה להתבטא בהרבה מעבר לבחירת ראש ממשלה.

  17. לדעתי, ביהמש העליון לא אמור לשבת במרומי מגדל השן ולהתעלם מרצון העם.
    ההנחה היא כי רצון העם מתבטא בחקיקה ועל כן אל לו לביהמש לנקוט בתפיסה האפלטונית על פיה החכמים צריכים לנהל את המדינה.
    הייתי שמחה לו ביהמש היה ״לוקה״ בצניעות שיפוטית ולא רק במקרה הספציפי העולה מן המאמר.

  18. מערכת המשפט בישראל אחת מהרקובות שיש…

    למרות שרמת הרקבון בכללי היא רבה…אבל כאן בפרט.

  19. חכמת היחיד וחכמת היחד-
    כותרת מדהימה שצריכה להיכנס ישירות לביהמ"ש העליון

  20. השאלה שצריכה לדעתי לעמוד בשורש הדברים היא מהו תפקיד בית המשפט: האם תפקידו הוא לשקף את עמדתו המוסרית של הציבור (ובאופן כזה כשפסיקת בית המשפט נוגדת את דעת הציבור זה אמור להדליק נורה אדומה ועל הציבור לומר לבית המשפט "מי שמך להגדיר לי מוסריות כשכל תפקידך הוא לשקף את רצוני", שהרי נורמות מוסריות של חברה מוגדרות על פי ההמון ולא על ידי יחידים- ולא משנה אם זה חכם או לא), או שתפקיד בית המשפט הוא לנתב את הציבור למקום 'טוב יותר' להגדרתו. אם האפשרות האחרונה היא הנכונה- המצב בעייתי, מאחר וסומכים על כמות מזערית של אנשים לקבוע נורמות מוסריות הרות גורל (קל וחומר כשבינם לבין עצמם יש אי הסכמה). לאחר שנגדיר מה התפקיד- יש להגדיר גם מה גבולותיו: שכן מצד אחד אין לבתי משפט מונופול על המוסר והנכון ויש להגביל אותו בתנאים מסוימים, ומצד שני אי אפשר לפנות למשאל עם בכל צד ושעל שאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתם…?
    ולגבי התמיכה ב'חכמת ההמונים' שפעמים רבות נשמעת- צריך להגדיר מיהם ההמונים…זה נחמד לקחת את שיקול דעתם בחישוב דברים טכניים כמו משקל בשר, אך האם גם בשיקולים מוסריים תסמוך על ההמונים?- הרי בהמונים יש גם הרבה פושעים ועוד אנשים רבים שהגדרתם ל'מוסר' שונה בתכלית משלי..צריך להיות חכמים כדי למצוא איזון. מאוד חכמים.

  21. תפקיד בית המשפט לקבוע מה חוקי, הממשלה צריכה לבצע הליך חקיקה מוסדר שימנע ואקום ויקבע איך מטפלים במסתננים בצורה מוסדרת אחת ולתמיד .

  22. הכותב יוצא מנקודת הנחה שגויה לפיה ישנה סמכות חוקית לבימ״ש העליון לבטל חוקים של הכנסת בכלל ולבטל חוקים של הכנסת שלא במסגרת דיון נוסף בפרט. בכך הכותב, אותו אני מעריך באופן אישי, משלים עם המציאות החוקתית המעוותת בה אנו מצויים. חג שמח..

  23. אני מתפלא על מאמר שמנתח את בית משפט העליון שחוץ מלסייע לכוחות הרשע לא עושה כלום.

  24. כסטודנט שלמד אצל עו"ד שארף,הוא כדרכו נוגע בנקודה באופן מדוייק וכותב מעולה. לגופם של דברים,בבג"ץ ירדור כתב השופט זוסמן "מדינה איננה חייבת להסכים שיחסלוה….שופטים אינם רשאים לשבת בחיבוק ידיים ולהתייאש מהיעדר דין פוזיטיבי כשבעל דין מבקש מהם שיושיטו לו יד עזר כדי להביא את הקץ על המדינה…" לאור זאת, כנראה שלא נעשה מספיק בשביל להסביר את הסכנה למדינה בקליטת המסתננים או שמא באמת אין זו סכנה גדולה וממילא בית המשפט מנסה למצוא את האיזון אל מול זכויות אדם.

  25. המאמר מבטא את המציאות המורכבת במדינת ישראל בכלל,ואת הכוח בו מחזיק בג"צ בפרט,בדרך בו בית המשפט מקבל החלטות.
    כאשר אושר חוק (לאחר קריאה ראשונה , שניה, ושלישית) אנו נוטים לחשוב כי החוק מבטא את עמדת הצבור בעניין מסוים אולם, נראה כי בית המשפט אינו "מסכים" לכח הרב שיש בידי הכנסת כשליחי הציבור. ולכן, כאשר עולה השאלה האם החוק הינו חוקתי אכן, כפי שכתב עו"ד שארף ועל פי דעתי נדרש מבית המשפט לבחון בנוסף לכל השיקולים החוקתיים, גם מהו דעת הצבור בעניין המצוי על הפרק.

  26. המאמר מבטא את המציאות המורכבת במדינת ישראל בכלל, ואת הכוח בו מחזיק בג"צ בפרט,בדרך בו בית המשפט מקבל החלטות.
    כאשר אושר חוק (לאחר קריאה ראשונה , שניה, ושלישית) אנו נוטים לחשוב כי החוק מבטא את עמדת הצבור בעניין מסוים אולם, נראה כי בית המשפט אינו "מסכים" לכח הרב שיש בידי הכנסת כשליחי הציבור. ולכן, כאשר עולה השאלה האם החוק הינו חוקתי אכן, כפי שכתב עו"ד שארף נראה כי נדרש מבית המשפט לבחון בנוסף לכל השיקולים החוקתיים, גם מהו דעת הצבור בעניין המצוי על הפרק.

  27. מאמר מעניין מאוד! לדעתי מלבד השאלה שהעלית בסיומו (לגבי המידה שבה מבטאת הכנסת נכונה את עמדת הציבור) עולה שאלה נוספת-
    בחברה שבה אבדו העקרונות המוסריים (ראה גרמניה הנאצית או דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד), האם גם אז ניתן לסמוך על הציבור שיוכל לגבש עמדה כלפי המציאות הנורמטיבית? על מה יבסס ציבור בחברה כזו את הכרעותיו הערכיות? אם ביהמ"ש העליון לא יהיה "השומר"- כיצד נשמור שלא להפוך לחברה לא מוסרית?
    הסוגיה אכן מורכבת, המאמר מצוין ומאפשר חשיבה ודיון.
    גם לי קשה עם הכרעת ביהמ"ש בעניין המסתננים כי מצד שני, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו להפוך לחברה מתאבדת.

  28. נכון שיש מיקרים בהם יש צורך להתחשב בדעת הקהל ולתת לה משקל בקבלת החלטות (לא רק של בית המשפט, אלא גם ובעיקר של הכנסת והממשלה).
    אם זאת, חשוב שדעת הקהל לא תכץיב החלטות והתנהלות, כי אז ישרור פה כאוס…

  29. – כתבה יפה ומעניינת המשקפת את המציאות במבוי סתום בחברה הישראלית.

  30. בנוסף לתאוריה המעניינת שהובאה במאמר אוסיף כי הליך בחירתו של ביהמ"ש העליון אינו נעשה בצורה דמוקרטית אשר משקף את רצון הציבור,לעיתים אף נראה כי מדובר בכת מצומצמת של דעות.זאת בניגוד להליך בחירת הכנסת אשר מהווה שיקוף לקשת הדעות שבעם ומשכך ראוי לו-לביהמ"ש העליון- לאמץ את הצניעות השיפוטית(סאנסטיין) ואל לו להיות חסין מפני ביקורת העם בהחלטות אשר יצרו התנגדות רבה סביבן.

  31. עו"ד שאולי שארף מביא במאמרו את הביקורת המוצגת ע"י העם כלפי בימ"ש העליון בימים האחרונים ובכלל.
    אבקש להתייחס לסוגיה הראשית העולה ולא הפרטנית בשאלה הפתוחה בה מסיים הכותב את מאמרו.
    האם כאשר עמדת הציבור אינה עולה בקנה אחד עם רצון המחוקק, נכון יהיה לערוך משאל עם?
    אבקש לעלות מספר שאלות לחשיבה,
    האם החלטות שאינן פופוליסטיות יעברו משאל עם? האם אינטרסים של קבוצות מוחלשות אשר קולם אינו מעורר הד וסערה תקשורתית בהכרח, יגיע למשאל עם ?במידה וכן- האם יעבור? האם קהל שאינו מצביע ברגליים-משאל עם ישרת את האינטרס האמתי והראוי?
    לא בטוח!
    לכן, לטעמי משאל עם הינו הליך ראוי וחשוב בשלטון דמוקרטי אך יש להיזהר במשקלו ,בבחינת "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".
    המשך לכתוב מאמרים מעוררי חשיבה!

  32. לחוכמת ההמון יש הרבה היבטים שלא תמיד נלקחים בחשבון ע"י מומכים שמסתכלים בראיה הצרה שנובעת מהיתמקצעות בתחום מסויים. אסור לבית המשפט להיתיחס רק לזכויות האדם במקרא כזה אלה הוא חייב לקחת אחריות מלא על ההחלטות שלו בנושא. לדוגמה, מה יקרא עם אחד המסתננים יביא איתו אבולה ויביא למותם של מאות אזרחים מי יהיה אשם? כרגיל אף אחד? במצב ששורר באיזור אסור לנו להיות יפי נפש ויש להטיל אחריות כבדה באלה שמקבלים החלטות בלי להיתיחס לדעת הציבור.

  33. בית המשפט לא אמור להיות מוטה לפי דעת הקהל ואמור לתת משפט צדק גם במידה וזה,לא נוח לנו.
    אני לא מסכים עם החלטת בית המשפט אבל בהחלט מקבל אותה, זכות אדם וחירותו אמורות להשאר בכל מצב!!! כעם היהודי רחמן עם ההיסטוריה שעברנו אמור לגלות יותר אמפתיה, אני בטוח שדרכים אחרות ימצאו אם נחפש קצת יותר ובלי לפגוע בזכויות אדם כאדם!

  34. בראייה כוללת אני חושבת שמדי פעם אקטיביזם שיפוטי הוא חשוב, בייחוד שמדובר על החלטות שמגבירות את מעמדן של הזכויות החוקתיות.
    חשובות ככל שיהיו זכויותיהם, הן לא עומדות לבדן בכף המאזניים.
    אני מחזקת את דעתך ,
    מעבר לתוצאות המחקרים שתומכות ב״חוכמת ההמונים״ במקרה כה מורכב,חובת השופטים לכבד את רצון הציבור שזועק והוא זה שעליו לחיות עם הגזרה.
    בעולם תקשורתי מפותח עם מגוון רשתות חברתיות ומחאות ברורות, לא צריך משאל עם כדי לאמוד את דעת הציבור במקרים מסוימים.

  35. כתיבה מדהימה,קולחת,ברורה ומעבירה את המסר בצורה פשוטה ויפה!!!
    מסכימה עם כל מילה ללא ספק אכן ראוי שכך תראה השפיטה בישראל- כזה ראה וקדש!!! זהו גילום ערכי הצדק האמת והדמוקרטיה!!

  36. בית המשפט לא יכול לבטל חוקים של הכנסת, ובמיוחד במקרה של תיקון החוק למניעת הסתננות,א) כיון שזה היה חוק מתוקן
    והסיבה השנייה שהפסיקה של בית המשפט לא היתה פה אחד ולדעתי בית המשפט היה צריך לקחת את זה בחשבון בבואו לפסול חוק מתוקן של הכנסת.
    אני חושב שלא צריך משאל עם ,ואפשר לסמוך על הכנסת שנבחרה בבחירות דמוקרטיות שתחוקק את רצון העם.
    ובכלל,משאל עם עדיין לא נוסה בישראל וחבל להשתעשע בדבר שלא בא לעולם.
    ולעומת הכנסת שנבחרה בבחירות דמוקרטיות,
    בית המשפט העליון לא נבחר אלא בשיטת חבר מביא חבר ,שופטיו אינם מייצגים את כל המגזרים ורוח אחת נושבת מכל פסיקותיו.
    וגם שבוחרים שופט מזרחי בוחרים בהליך בחירה מכור מראש את מני מזוז שהוא נחשב "אחד משלהם"ועם הרכב שופטים כזה אין ייצוג לכל המגזרים והדעות

    בישראל ומבחינתי זה דבר שלא בא לעולם כך

  37. אם המסתננים נמצאים במטרה להגן על חייהם אזי המדינה צריכה להבין אותם. אך לצערנו הם באים לאכול את חלב הארץ, וזה לא בדיוק מה שעשו היהודים כשנמלטו על חייהם.
    היהודים חפשו רק הגנת חיים.
    יש לציין כי הכותב ממולח מאוד ומשקף דילמה חשובה מאוד, לגבי משאל עם אציין כי המדינה צריכה לתת תשובה לשאלות מעין אלה מתי יהיה צורך במשאל עם ובהמ"ש לא ינחית עלינו מכה כרעם ביום בהיר.

  38. ראשית, בהתייחס לפיסקה הראשונה, ניתן לומר שהביקורת על בהמ"ש מוצדקת. אך, בהמשך דברי אנסה להביע מדוע אני בספק אם ניתן לומר כי בהמ"ש טעה בהחלטתו. גלטון העלה את המונח "חישוב ממוצע הדעות של ההמון". עפ"י דעתי, מונח זה מתאר את מהותה של הכנסת יותר מאשר תפקידו של בהמ"ש (בניגוד לשיטתו של פרופ' קאס). התאוריה של האייק, קרי, "שימוש בחוכמת ההמונים לחיזוי תהליכים עתידיים" אכן שמישה. ניתן להצביע באופן מובהק על שימוש בה ע"י מבט על מדד (Vix- (Volatility Index, אשר מצביע על רמת פחד "ההמונים" בשוק המניות, ועפ"י הגיון ההמונים ניתן להסיק האם חכם להשקיע. מאידך, ממצאי המדד הם שני אנשים (דן גלאי ומנחם ברנר) והאדם שמתפעל אותו כיום הוא רוברט ויילי. מכאן ניתן לגרוס כי אולי דעת ההמונים היא הדרך הנכונה, אך, מי שמביע אותה בסופו של דבר וייצג אותה בצורה הנכונה הוא אדם אחד. לצורך העניין, השופט. היות ואני מסכים עם הביקורת על בהמ"ש כאמור בתחילת דברי. לא נראה כי דבריו של פרופ' קאס נכונים לגבי מערכת המשפט בישראל. אני סבור כי רובו של העם היה בוחר סנקציות יותר נוקשות כלפי אדם שעבר עבירות כגון: רצח, גניבה ואינוס. על כן, ניתן לומר שאף רשות לא מייצגת באמת את העם. יותר נכון לומר שהרשויות דואגות לאינטרס משותף של המדינה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אלי

החטא והטעות

על חטאים ועל הרהורים שנרשמו בשולי מחברות

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים